קעו

שתיית הכוס

[א]

שאל השואל מכ"ק אדמו"ר זי"ע, בדבר הנוהגין לשתות את כוסו של אליהו. והשיבו הרבי: יודע אני שאין שותים (ראה המלך-במסיבו, א, עמ' קלה)

[ב]

כוסו של אליהו, שמורה על בחינה שלמעלה ממדידה והגבלה דכל סדר ההשתלשלות.. עד למהותו ועצמותו ית' ממש - שלכן אין שותים ממנו, רק מסתכלים עליו (ס' השיחות תשמ"ט, א, עמ' 391)

אין שותים את כוסו של אליהו, שהוא מרמז לעבודה ומדריגה שלמעלה מעבודת האדם בפועל (שתיה), ענין הגאולה שהוא נעלה מעבודת האדם (על-פי לקוטי-שיחות, כז, עמ' 54-53) .

[ג] וראה בס' ויגד-משה (עמ' רנא-רנב ובהוספות עמ' שה), שיש נוהגים להניח כוסו של אליהו עד למחרת, יש ששותים ממנה במהלך הסדר או בסיומו (קרלין ובויאן [והשווה להגדת רוז'ין עמ' קכב]) ויש שמוזגים חזרה לבקבוק (מנהג סקווירא).

וכך מצינו ברזא-דעובדא (עמ' קלג) ובקדושת-ישראל (אות נג), שאת כוסו של אליהו שתו לקידוש היום; במנהגי-קומרנא (אות שמא), מנהגי-ספינקא (עמ' לא), מנהגי-מהריי"ו (אות שפג) בהגדת זידיטשוב (עמ' פב), בהגדת קוידנוב (עמ' קיט), בהנהגות רחה"ד מקוידנוב ומנהג באבוב - שמזגו מכוס זו לכוס הרביעי של המסובים; ובמנהגי-אליק (אות קכז) כמנהגנו, שבסיום הסדר שפכוהו חזרה לקנקן ולא טעמו ממנו. וראה גם בס' נטעי-גבריאל (ב, עמ' שעח).