מא

זמן האפייה

נהגו כל ישראל שלא ללוש המצות של מצוה עד אחר חצות היום בערב-פסח, שהוא זמן הקרבת הפסח, שמצות מצה הוקשה למצות הפסח, שנאמר "על מצות ומרורים יאכלוהו". ולפי שאין הכל בקיאים בחצות היום ממש, לפיכך נכון להמתין חצי שער אחר חצות היום, כי כן היו ממתינים בשחיטת הפסח שלא לשחטו עד לאחר שש ומחצה.

וכל זה אינו אלא מנהג לכתחילה, אבל מעיקר הדין אפילו מצות מצוה שנאפו כמה חדשים לפני הפסח יכול לצאת בהן ידי-חובה לכתחילה, לפי שלא הוקשה מצת מצוה למצות פסח אלא לזמן אכילתה בלבד, שצריך לאכלה קודם חצות הלילה, כמו הפסח שאינו נאכל אלא עד חצות, שנאמר "על מצות ומרורים יאכלוהו" הוקשה אכילת מצה לאכילת הפסח.

אבל לענין זמן עשייתן לא הוקשו כלל, ויכול לאפותן מתחילת השנה (שו"ע אדמו"ר תנח, א-ב)

כן הוא המנהג הפשוט לאפות אחר חצות היום. וראה לעיל (סעיף מ אות [ג]) שכך נהג גם אדמו"ר מוהרש"ב.

אלא שאצל כ"ק אדמו"ר זי"ע (ואולי גם אצל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ) היו שנים שהאפייה היתה נערכת משום מה קודם חצות היום, וככתוב באגרות-קדשו (ה, עמ' שיב, בשנת תשי"ב): גמר זמן האפייה של המצה-שמורה שלנו הוא בערך בחצות.

אולם ברשימה משנת תשי"ד מצינו: מצות על חג-הפסח ציוה אדמו"ר [מוהרמ"מ] שליט"א לאפות אחר חצות, לא כמו בכל שנה.

ומאז ואילך נהגו כן בכל שנה ושנה.