לג

התפילה

הרה"ח יוחנן גורדון סיפר, שהוא זוכר שבשנת עת"ר חל ערב פסח בשבת, ושלח כ"ק אדמו"ר [מוהרש"ב] נ"ע לפני התיבה "דעם שנעלען חזן" [=את החזן המהיר] שהתפלל במהירות (ימי-מלך, עמ' 129) .

וראה בשו"ע אדמו"ר (תלד, ז): יש להזהיר לש"ץ שלא יאריך בתפילה בשבת זה שחרית, משום אכילת חמץ, שלא יבואו לידי איסור. עכ"ל. ובפרי-חדש (תמד, ב), להזהירם שיאמרו קצת במרוצה. ויש שנהגו למהר בתפילתם בכל ערב-פסח, כמובא בס' ביתו-נאוה-קודש (תשרי, עמ' רד) בשם הרה"ק ר"י מבעלז: יש שתי פעמים בשנה שצריכין להתפלל במהירות והיצה"ר מתאמץ שיתפללו בנחת, היינו תפילת מנחה של יוהכ"פ ותפילת שחרית של ערבי פסחים.

תפילה בחיפזון בשבת ערב-פסח, כן הוא בס' מאיר-החיים (עמ' קעז). בהגדת צאנז (עמ' קלט), שה"דברי חיים" לא רצה שיתפללו בחפזון, והספיקו לאכול חמץ.

ואילו בהגדת רוז'ין (עמ' לד) נאמר, שהרה"ק רא"י מסדיגורא לא שינה ממנהגו גם כשחל ערב-פסח בשבת, ואחר התפילה אכלו מאכלי פסח (עיי"ש).