כו

[א]

אחר שריפת החמץ היו הולכים לטבול במקוה, לובשים בגדי יום-טוב ואופים מצת מצוה, ואחר-כך עוסקים בשאר ההכנות ליו"ט. בין שאר ההכנות היה גם-כן - להסיר את החותמות מעל בקבוקי היין - ובפרט אותם שהיו בהם אותיות - ולהסיר המגופה במקצתה. והיו נזהרים שלא יגע ברזל הפראפענציער [=חולץ המגופה] ביין (ס' השיחות תש"ג, עמ' 74)

[ב]

היו פותחים את היין בערב-פסח, היינו כי [מוהרש"ב] היה מסיר הלאק (שהיין היה חתום בלאק), וכשהיה פותח היין היה נזהר אשר ביום [=בערב הפסח] היה מוציא רק חצי המגופה, והיה נזהר אשר הברזל הפותח לא יגע ביין. ועל ההנהגה האחרונה שאלתי טעם, והשיב:..האם אינך יודע הטעם שהברזל אין צריך להיות בהמשכת המים למקוה?! (ס' השיחות תרצ"ו, עמ' 129)