י

הרשאה ומכירה

[א]

המנהג שכל בני העיר נותנים הרשאה להרב דמתא שימכור חמצם - כמו שהיה המנהג גם בחיי אדמו"ר [הזקן] ז"ל (שער-הכולל, שם, אות י)

אותם שנוהגים שהרב הוא שליח של כל בני העיר למכור חמצם לנכרי.. הוא מנהג שהיה בימי מהרז"ש [אדמו"ר הזקן] זללה"ה ואלפים ורבבות תלמידיו ותלמידי תלמידיו. וכן שמעתי מכמה רבנים במדינתינו שנוהגין כן (ס' ישועות-חכמה לבעל מסגרת-השולחן, פתיחה לדיני מכירת חמץ, אות כד)

[ב]

בבית רבינו נוהגים שלא לעשות את הרב למורשה, אלא למכור לו את החמץ ובערב-קבלן (ס' המנהגים, מלוח 'היום יום' עמ' מה)

וכך ב'רשימות' אדמו"ר זי"ע (מימי הפסח תרצ"ב) במחיצת אדמו"ר מוהריי"צ בריגא: מכירת-חמץ ליהודי ובערב-קבלן. והיהודי מוכרו אחר-כך לאינו-יהודי.

מנהג רבותינו הק' למכור את החמץ לרב, והוא מוכרו לגוי (ואין מסתפקים בשטר הרשאה אל הרב למכור בשליחות בעל החמץ). המכירה נעשית בקנין סודר, שכירות ואגב, וגם בקנין מעות ודמי-קדימה בערב-קבלן. וראה מה שכתב בזה הרה"ח רש"ב לוין שי', בקובץ יגדיל-תורה נ.י. (גל' נט עמ' רז הע' 10), והביא שם שבשנים קדמוניות נהגו גם אנ"ש - ולא רק רבוה"ק - למכור לישראל בקניינים אלו, בערב-קבלן או אף בלעדיו.