כה

דרשה

[א]

נהגו בדורות האחרונים שהחכם דורש הלכות פסח בשבת שלפניו..

והעיקר לדרוש ולהורות להם דרכי ה' וללמד להם המעשה אשר יעשון, ולא כמו שנוהגין עכשיו. ובדורות הללו שאין החכם שונה לתלמידיו הלכות (לפי שהכל כתוב בספר), מצוה על כל אחד ואחד שילמוד הלכות הרגל קודם הרגל עד שיהיה בקי בהם וידע המעשה אשר יעשה (שו"ע אדמו"ר תכט, ב-ג)

[ב]

בקהילות חב"ד לא מקובל שהרב דורש בשבת-הגדול (משא"כ רבני אנ"ש המכהנים במקומות שיש להזהיר את הציבור על הלכות הפסח). מימות הבעל-שם-טוב ותלמידיו הק', סלדו החסידים מדרשנים ודרשות. ואדמו"ר מוהרש"ב כתב בתקנות 'מנין' אנ"ש: ולא ידרוש בו שום מגיד לעולם (אגרות-קודש, א, עמ' רעז). הרה"ק מצאנז הקדים את תפילתו בשבת-הגדול, באמרו שרוצה להתפלל טרם יזהמו הרבנים את האויר בדרשותיהם (הגדת צאנז, עמ' קלח). הוא עצמו נהג לדרוש בפלפול עצום, וגם בהלכות הפסח (שם. וראה בס' מנהג-ישראל-תורה עמ' קצב-קצג, טעמים שנתנו גדולים וצדיקים למנהג אמירת הפלפול קודם אמירת המוסר). ובהגדת צאנז (שם), שהרה"ק מגארליץ היה מתרעם על הרבנים שאמרו את דרשת שבת-הגדול בדרך גאוה.