א

"אב הרחמים"

[א]

בשו"ע (רפד, יד) כותב אדמו"ר: בימי הספירה, כשמברכין ראש-חודש אייר וסיון, אומרים "אב הרחמים" מפני הגזירות שאירעו בימים ההם.

אבל בסידורו פוסק הוא: כשמברכין ראש-חודש סיון אומרים אותו. עכ"ל.

וכך-כתב בסידור [האריז"ל] מהר"י קאפיל. משמע דכשמברכין ראש-חודש אייר אין אומרים אותו. וי"ל הטעם, מפני שהם ימי ניסן.

וראה פרי-מגדים סוף סי' רפד באופן אחר (הוספות לשו"ע אדמו"ר חלק ב, דף תלט, א)

הפמ"ג כתב שם, שאומרים אב-הרחמים כשמברכים ר"ח אייר, וכך כתב גם בספרו נועם-מגדים. וראה עוד בשו"ע אדמו"ר (תכט, ח): נוהגין במדינות אלו, שבכל חודש ניסן אין אומרים תחנון.. (והוא הדין שאין אומרים "אב הרחמים"). עכ"ל.

[ב]

למנהג בעלז אומרים "אב הרחמים" כשמברכים ראש-חודש אייר (לוח 'דבר יום ביומו'), וכן הוא בדרכי-חיים-ושלום (אות תמג). אך במנהגי-מהריי"ו (אות תז), ברזא-דעובדא (עמ' קלה), בסידור ספינקא ובסידור קרלין, שאין אומרים.

באמרי-פנחס השלם (אות רצז) כתב, כשחל אחרון-של-פסח בחול לא אמר "אב הרחמים" בשבת הסמוכה שבה מברכים חודש אייר. וראה גם בס' נטעי-גבריאל (ג, עמ' קע-קעא).