<h3>שליחותו החמישית</h3>

במשך השנים תרס"ו-ז נתהוו חילוקי דיעות גדולים בקשר להנהגת "כולל חב"ד" בכלל וחיזוק הישוב החב"די בחברון בפרט. חילוקי דיעות אלו הפכו לשערוריה בין באה"ק ובין בחו"ל (נדון בזה לקמן פרקים לח-מ). מצב זה, ועוד סיבות פרטיות אשר שיל"א מאריך בהן באגרת המועתקת בזה, מנעה מאתו להתיישב הפעם בקביעות באה"ק.

בחברון עשה הפעם שיל"א פחות משנה, עד שהמצב הכריחו לנסוע בשד"רות נוספת מטעם העדה הספרדית לבוכרה. את הרעיון הזה כתב בי"ד טבת תרס"ז אל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (ארכיון שיל"א):

עתה באתי אך בהנוגע בשאלת נסיעתי בשליחות רו"ח [רבני וחכמי] הספרדי' הי"ו דפעיקות"ו, וראשית הנני בהודאה והלל לה' אשר נתנני לחן וחסד בעיני מרן כ"ק אדמו"ר שליט"א, לנטות עלי חסדו לבקש פדות לפיזור נפשי שלא אצטרך לנדוד עוד ח"ו, אשר עניתי בדרך כחי ברו"ג זה ארבע עזרה שנה ויותר.. אך לדאבון לבבי הפעם הזה מוכרח אני להציע לפניו עקרי המניעות החזקות המפריעות אותי בזה, ומה מאד עגמה נפשי בעבור זה, אך אנוס רחמנא פטרי'.. אחרי אשוב מנסיעה זאת לאהקת"ו בעזרה"י אז אפשר שאוכל לשבת ישיבת קבע בעיקות"ו.. לא אסע בשליחותי זאת כי אם ברשותו ומרצונו הטוב בלי שום הקפדא ואי רצון ח"ו, ואומר הנני לרצונו ככל אשר יגזור אומר.. הן אמת שכן הוא הדבר אשר לפי המצב בכללות ענינינו נחוץ מאד ישיבתי פעיקות"ו כמ"ש מרן כ"ק אדמו"ר שליט"א, אך גם היותי במח"ק [במחנה קדשו] ליובאוויטש גם זה נחוץ ומוכרח בכללות ענינינו.. להתייעץ היטב פא"פ..ובעזרה"י אקוה לגמור שליחותי זאת במשך שמנה חדשים.

כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע קיבל את דבריו, וביום בדר"ח אדר משיב לו (אג"ק שלו ח"א אגרת קס):

מכתבי כבודו נכון הגיעני. והנה בדבר נסיעתו לבוכארא בפעם הזה ראיתי אשר הדבר נחוץ לו וא"א לדחות הדבר. כן גם נסיעתו לליובא' נחוצה היא באיזה אופן שיתתווכו הענינים. ולזאת הסכמתי לו בטע"ג..

למען יוכל לעשות ההכנה הנחוצה לו והשי"ת יצליח דרכו.

את תחלת דרכו עשה לליובאוויטש. בי"א ניסן (שם ח"ד אגרת תתקסא) כותב כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע "ש"ב הרש"ל שי' מאה"ק עדיין לא בא לפה, בטח יבוא אי"ה ימים אלו". בכ"ד ניסן (שם אגרת תתקסד) "ש"ב הרש"ל יחשוב לנסוע מפה אי"ה שבוע הבע"ל". ובח' אייר (שם אגרת תתקסז) "ידידינו ש"ב הרש"ל שי' נסע היום לבוכארא דרך מאסקווא. ממאסקווא נוסע א' ממכיריו מדיירי סאמארקאנד אשר ממתין עליו ויסעו מחר אי"ה ממאסקווא. והשי"ת יצליח דרכו".

בבוכרה שהה שיל"א לפחות שנה. בז' אד"ש תרס"ח כותב לו כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע לשם (שם ח"א אגרת קפ):

הנה ידוע לכבודו גודל תשוקתי שיהי' כבודו בביתו וישגיח על כל הענינים הידועים ובלתי ידועים כו'.. הנני מבקש את כבודו להודיעיני משלומו הטוב ומבריאותו, וכמה עוד צריך להיות בנסיעתו ובאיזה זמן יחשוב להיות אי"ה פה, הכל יודיעיני נא באר היטיב.

בחורף תרס"ט היה שיל"א בליובאוויטש ובחודש שבט חזר לביתו בחברון.

בכ"ח טבת היה כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע מחוץ לרוסיה, ומשם כותב אל כ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (שם ח"ב אגרת רז): אם ש"ב ידי"נ הרה"ח הרש"ל שי' בליובא' עודינו הנני פב"ש באה"ר יצליח השי"ת דרכו ויבוא לביתו לשלום ויהי' במנוחה על התו"ע.

בכ"ו שבט כותב אל שיל"א (שם אגרת רטו):

ברוך בואכם לשלום. אני מקווה לקבל מכתב מכבודו מבואו לביתו שלום, ומנסיעתו מאדעס ליפו איך הייתה ועפ"ע [ועל פי ערך] הי' הכל טוב ושלום. ובקשתי להודיעני הכל בפרטיות ומהנעשה בעה"ק חברות"ו..

והשי"ת יעזור [לכבודו] להיות בביתו במנוחה נאוה קדש על התו"ע וישיג חפצו ורצוניו הטובי' בנחת ובנקל ושלום ושלוה יהי' בביתו ובעירו הק' ונשמע בשו"ט מאתם בכל פרט ברו"ג, ונזכה לביאת ג"צ בב"א.

ובח' אדר כותב לו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (אג"ק שלו ח"א אגרת כד):

הנה עדיין לא נתקבל מכבודו שום מכתב מעת בואו צלחה, הרבה עגמ"נ הי' לנו, עד אשר קבלנו הדיפעש מבשורת באו צלחה, כי נתעכב בדרך הילוכו כ' ימים.

בפעם הששית נסע לרוסיא בשלהי שנת עת"ר, במטרה לסדר את העברת הנחלה בחברון ע"ש כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב, לחדש את המנין בביהכ"נ של אברהם אבינו ע"ה וליסד בחברון את הישיבה "תורת אמת". בשני הדברים האלו ועוד, שהה בליובאוויטש זמן רב, כל שנת תרע"א ורובה של שנת תער"ב. על פתיחת הישיבה - לקמן פכ"ה, על חידוש ביהכ"נ של אאע"ה - לעיל פט"ו ועל העברת הנחלה - לעיל פכ"א.

כשהתחילה מלחמת העולם הראשונה, בקיץ תרע"ד, גורשו מארץ כל אזרחי רוסיה. גם שיל"א נסע אז מהארץ - לשד"רות נוספת לבוכרה. בסמרקנד אנו פוגשים אותו בכסלו תרע"ז (אג"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ח"ב אגרת תסג). נראה שפתח שם ישיבה ללמוד עם תלמידים, ועל כך שואלו באגרת הנ"ל "מה מלאכתו כעת אם עוסק בישיבה ואם מוצא נח"ר ועמג במלאכתו". וכעבור שתים וחצי שנים שואלו שוב בח"י תמוז עטרת (שם אגרת תקט) "יכתוב נא כבודו מה נעשה עמדו, איך בריאותו ושלומו, אי' הוא כל משך הזמן ואיך מחייתו, ומה נעשה בהישיבה שלו. צמאה נפשי לידע מכבודו ומכל פרטיו".