<h3>ישוב החסידים שנשארו בצפת</h3>

באגרת ר' אליעזר זוסמן המועתקת לעיל, המספרת את הגירת הר"א מקאליסק מצפת, הוא כותב על קבוצה מהחסידים שיצאו את צפת יחד אתו "וכשהוכרח כבוד הרב הגדול לעקור דירתו משם הוכרחו עוד כמה מאנשי שלומינו המופלאים החרדים אל ה' לעקור סיכם ומשכונם ולצאת בצאתו את העיר". מסגנון הדברים נראה שלא כל החסידים הגרים בעיר הזאת עזבו אותה יחד עם הר"א מקאליסק, רק "עוד כמה מאנשי שלומינו". הוא גם מוסיף לספר באותה אגרת אשר "כמה אנשים נתיישבו בכפר פקיעין".

ב"אגרות חסידים מא"י" שם, בהערה שבשוה"ג לע' 99, הוא כותב על כך "זו העדות היחידה על הקמת קהילה קטנה של חסידים בפקיעין". אמנם באמת נזכר הישוב החסידי הקטן הזה, וכן זה שנשאר לגור בצפת, באגרות מרובות של אותה תקופה:

באגרת הכללית משנת תקמ"ה (אגרות חסידים מא"י אגרת כג) חותמים החסידים "תושבי עיה"ק טברי' וצפת תובב"א". וכן באגרת הכללית מקיץ תקמ"ט (שם אגרת נב) הם חותמים "בשם כל אחינו חכמי אשכנזים אשר ישנם פה עמנו עומד היום שלהי אב שנת התקמ"ט לפ"ק טבריה וצפת ופקיעין תובב"א".

באגרת חורף תקמ"ו, המועתקת לעיל, שבה מסופר על הדבר, מוזכרים גם בה אנ"ש שבעיה"ק צפת. ושוב מזכיר הרמ"מ מוויטבסק את אנ"ש אשר בצפת ופקיעין באגרת שכתב בתמוז תקמ"ז (לקו"א אגרת כא) "שלום וחיים בעזה"י מאתנו והנלווים אלינו וכל אחינו האשכנזי' בעה"ק צפת"ו ופעה"ק ומפקיעין אנשי השלום שלום". וכן באגרת שכתבה עדת החסידים בטבריה בקיץ תקנ"א (קובץ יגדיל תורה נ.י. חוב' לט סי' לב) הם מספרים:

עד שיד ה' נגעה בם בעיר הקודש צפת תוב"א, לא תקום ולא יהי' עוד כזאת בישראל, ויברחו מן העיר רובם ככולם. מאנ"ש ברחו לעיר הקודש פקיעין, וב"ה נמלטו שם בחיים ושלום. והנשארים שם ג"כ הי' בחסד, שהרבה מהם ניצולו ב"ה.

באגרת שכתב ר' שמואל גרונם כ"ץ בקיץ תקמ"ט (אגרות חסידים מא"י אגרת נא) הוא מספר על "כמה אנשים מא"ש מעה"ק פקיעין ומא"ש מעה"ק צפת" שהשתתפו בהתוועדות פורים בטבריה. ונראה שם שגם הוא עצמו היה גר באותה שעה בצפת.

ידועים לנו גם שמותיהם של עוד אחדים מהחסידים שנשארו לגור בצפת: לקמן פ"ג תובא ההשערה שר' אהרן ב"ר יצחק הגדול נשאר לגור בצפת גם אחרי תקמ"ד.

באגרת שכתב ר' אהרן אריה הנליש (לקו"א אגרת כ) הוא חותם "מעה"ק צפת תובב"א".

ועל ישוב חב"ד בו, משנת תקס"א ואילך - לקמן פ"ה.