<h3>שד"רות כולל חב"ד בשנים הבאות</h3>

מתוך ההסכמים עם שאר הכוללות, דלקמן פרק שלאח"ז, נראה שבמשך עשרות השנים הבאות הרבו בני כולל חב"ד לשלוח שד"רים לערי רוסיה ושארי המדינות, בשותפות עם שאר כוללות האשכנזים. אמנם כתבי השד"רות שלהם לא הגיעו לידינו ולא נודע לנו עליהם. אפשר ששד"רים אלו אינם שד"רים שנשלחו מאה"ק לחו"ל, אלא שד"רים מבני חו"ל, שהיו נוסעים מעיר לעיר לאסוף תרומות לטובת אה"ק; אך גם משד"רויות אלו לא ידועים לנו פרטים.

נודע לנו על שליחות ר' יונה וואלף מענדלזאהן לארה"ב, בשנת תרל"ט, "מאת עדת בני ישראל תושבי עה"ק חברון תו"ב מקהלות הספרדים והאשכנזים", כמסופר ב"החבצלת" י"א מ"ח תרל"ט. אמנם אין שם שום רמז שהיה זה קשור ל"כולל חב"ד" הכללי שבחברון ובירושלים. בכל אופן כך נראה ממ"ש שם "מקהלות אחינו בחברון הספרדים והאשכנזים לא נתקשרו מעולם את רבני ירושלם בדבר שליחות שום שליח".

לעיל פכ"ג מסופר על נסיעת שיל"א כמה פעמים לחו"ל כשד"ר, אך מתוך כתבי השד"רות נראה שלא היה זה בשד"רות הכולל אלא כשד"ר העדה הספרדית בחברון, וא"כ אינן שייכות לענינינו.

בעצם כבר סופר בפרק הקודם שמשנת תרמ"ח ואילך לא היו שולחים את מעות התמיכה ע"י השד"רים אלא בדואר אל "בעל האדרעס" שבירושלים. ב"זכרונות" של שריון (ע' 67) מספר על מינויו של "בעל האדרעס" הראשון ר' משה ויטנברג:

ר' משה הסכים לקבל את ההתמנות הזאת בתנאי, שכל קהלה בחו"ל תשלח את כספי רמבעה"נ שלה ישר לירושלם ולא באמצעות השד"רים, מה שהיה גורם להוצאות מיותרות ולפעמים גם לבזבוזים.. מאז התחילו הגבאים של רוב הקהלות לשלוח את הכספים ישר לירושלם על שמו של ר' משה.

הדברים אמורים בין בקשר לשד"רים הבאים מאה"ק לחו"ל לצורך זה ובין בקשר לשד"רים שהיו גרים ברוסיה, ונוסעים למטרה זו מעיר לעיר ברחבי רוסיה.

רצונו היה שכל אלו יתבטלו ויושלחו המעות בדואר מכל עיר ישר ל"בעל האדרעס".

רוב העיירות התחילו אמנם לשלוח את המעות שלא באמצעות השד"רים, אמנם גם אז נשארו שד"רים אחדים, שהיו גובים את מעות התמיכה בעיירות רבות. אחד מהשד"רים הללו, שהמשיך בזה גם בשנים הבאות ונזכר במקומות מרובים, הוא ה"ר משולם [שילם] רייך.

גם את השד"רים היחידים האלו, שנשארו גם בשנים הבאות ברוסיה, נעשו כמה נסיונות לבטלם. בשנת תרס"ח הדפיס הגבאי הכללי בחו"ל, הרח"א ביכאווסקי, כרוז בשם "תשובה לדורשי האדדרעס", בו כותב בין השאר:

גם במקומות שנוסעים לשם משולחים לגבות דמי האתרוגים [כינוי למעות אה"ק] שהונהג כן בימים קדמונים שלא היו הפאצטין מצוים במדינתינו, במטותא מינייכו ברחמין נפישין שלא יחכו עד שיבוא המשולח לקבל מעות האתרוגים ורק ישלחו הרבה פעמים בשנה ישר לתמן, ולמען לא לקפח שכר המשולח יסלקו למהשולח כפי שכרו לפי ערך סך הנגבה והנשלח לתמן.

אמנם דעת קודש כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע היתה שהשד"רות הזאת נחוצה מאד לגיוס מעות אה"ק. הוא כותב על כך בכמה אגרות בשבט תרס"ו (אג"ק שלו ח"ד אגרות תתקיז-תתקכא):

בהיות כבודו במחנינו דברנו.. הכנסת הצדקה הזאת נחלשה מאד בפלכים שלהם, וא"ל שלפ"ד העצה האחת היא שיסע ע"ז איש מיוחד כפשוט' כשנים הקדמונים לאסוף את הנקבץ מקודם ולחזק על להבא הן בהתעוררות הנותנים הן להמנות גובים שיאספו בזמן מיוחד כמו בכל חודש וחודש מהפושקעס למוסרם למקום אחד שיהיו מונחים אצלו עד עת בא המשולח, ועי"ז יתחזק הענין הרבה בעזה"י...

והנה העצה האחת שאני מוצא להטבת הענין הוא להחזיר העטרה ליושנה שיסע איש מיוחד בשביל זה שיעיין ויפקח היטיב בטובת הענין הזה, ובזה תקוותי שיתחזק בעזה"י. ומצאתי מוכשר לזה את ידי"ה ח"ד [חתן דודי] הרה"ח המפורסם כו' מו"ה משולם שי' רייך, כאשר ידעתיו היטיב הוא טוב לזה בכה"פ [בכל הפרטים] הן מצד נאמנותו הן מצד פעול[ו]תיו בשארי מקומות אשר השביח את הענין הרבה ועוסק בזה בהשכל ודעת, ובכל כוחותיו יעסוק בטובת הענין בעזה"י.

באגרת נוספת מאותה שעה, י"ט שבט תרס"ו, כותב (ח"א אגרת קמח) "ובחרנו בידידינו הר' מהופ' ווח"ס מו"ה מאיר ליב הורוויץ שי' להיות שליח מצוה במצוה הגדולה הלזו".

ואמנם כן נמשכה גביית מעות אה"ק, ולא נתבטלה השד"רות הזאת גם בשנים הבאות. לערך בשנת תרס"ז עברה השד"רות מר' משולם רייך לידי בנו ר' דובער רייך. השד"ר השני של אותה תקופה היה ר' צבי הירש תומרקין, אחיו של ר' דן תומרקין הנ"ל. שנים אלו שימשו כשד"רים לפחות עד שנת תרע"א.

בחודש כסלו תרע"א הדפיסו ממוני כולל חב"ד שבאה"ק (כהוספה להמודיע) גליון גדול שבו "חשבון הכנסת מסחר האתרוגים דכולל חב"ד באה"ק עת"ר".

בחשבון זה באה רשימה מפורטת מסכומי משלוח תמיכת אה"ק של מאות עיירות שבחו"ל. ברובם מפורש "ששלחו ישר לתמן" - שלא ע"י השד"רים. אצל השד"ר ר' בער רייך רשומים כמאה "עיירות שקיבל מהם", ואצל ר' הירש תומרקין רשומים כ-40 "עיירות שקיבל מהם".