<h3>עבודת האדמה</h3>

אחת ממטרותיו של השר משה מונטיפיורי בנסיעתו לאה"ק היתה לשפר את מעמדם הכלכלי של יהודי אה"ק ע"י התישבות חקלאית. בדעתו היה לחכור אדמות, מאת המושל המצרי מוחמד עלי, ולישב עליו בני ישראל שיתפרנסו מעבודת האדמה ומרעה. את התוכנית הזאת פירט מונטיפיורי ברשימתו (רשימתו המלאה לא הגיעה לידינו, אבל ד"ר אליעזר הלוי העתיק קטע זה ברשימותיו, ונדפס שם ע' 64; ובתרגום חדש, ע"י א. יערי, בס' מסעות א"י ע' 548):

מכל הידיעות שהצלחתי לאסוף נראה לי שהקרקע שבסביבות אלו מתאימה ביותר לחקלאות.. בטוחני שאם תכניתי תצליח, הרי היא עשויה להביא אושר ושפע לארץ הקדושה. ראשית כל אבקש ממוחמד עלי שיחכיר לי קרקע למשך מחשים שנה, לערך מאה או מאתים כפרים, ואשלם לו דמי-חכירה מעשר עד עשרים אחוזים למאה, ואשלם לו את הכסף כל שנה באלכסנדריה, בתנאי שהקרקע והכפרים יהיו פטורים מכל מין מס לפחה או למושלי המחוזות ושתהא הרשות בידי עובדי האדמה למכור את תוצרתם בכל ארץ שהיא.

את התוכנית הזאת הציע מונטיפיורי לפני ראשי הקהלות בארבע ערי הקודש:

צפת טבריה ירושלים וחברון, והתגובות היו בדרך כלל חיוביות ביותר. אמנם המענינת אותנו כאן היא האחרונה - מענה ראשי עדת חב"ד בחברון להצעה הזאת, באגרת נוספת למונטיפיורי מיום א' ד' תמוז (כרם חב"ד גליון 1 ע' 115):

וזאת לקחה נפשנו ובאזנינו שמענו את כל אשר מלא ידו הטהורה לאלדי הארץ לגמול חסד את העני' הלזו העלובה לרחם ארצינו החריבה הבזוי' והשוממה, ולמלאו' חורבותי' להחזיק ישובה ישיבה שיש בה סמיכה לתורה ועבודת הק', ולתת לעם ה' אחוזה ונחלה, בארצינו הק'. הרימונו ידינו לה' בהלל והודאה הנמצא איש כזה נבון וחכם וירא אלדים כמוה[ו], לדרוש טובת עם ה' בתכליתה, שמחנו באומרים לנו. ומי יודע אשר לעת הזאת הגעתם למלכות באתערותא לדתתא תליא מלתא לעורר האהבה העליונה, הלוואי מי יתן והי' זה עינינו רואות בהוציאו לאורה כוונתו הרצוי', יראו עינינו וישמח לבינו, בישועת ה', ויחדיו נמתיק עצה עם אחינו קשורי נפשינו האשכנזים יקירי ירושלם ת"ו הי"ו, כאשר יוכשר בעיניהם הדרך ילכו בה ואיזה מקום מנוחתם, מהם יראו כן יעשו בני כולללינו ק' דפעה"ק ת"ו מועטים המה אשר יצלחו להשגיח בעבודת האדמה, כאשר יראו עיניהם הטהורו' ברשימתנו, והיה הטוב אשר יטיב לעם ה' להחיותם כהיום, ואשר ירפא בע"ה את הארץ ושברי' כי מטה, הא ודאי גדולה המצוה באין ערוך אלי', עין לא ראתה כו'.

א. שישא, בהעתיקו אגרת זו דן בתוכנה, אם אמנם הסכימו לתוכנית הזאת או לאו או אולי יש כאן התחמקות כל שהיא. ולענ"ד נראה שתוכנה ברור, שאע"פ שהראיון הוא טוב מאד לאלו שמתאימים לעבודת אדמה, מ"מ רוב המתיישבים מעדת חב"ד בחברון אינם שייכים לעבודה מפאת גילם, ולא באו לאה"ק אלא לעסוק בתורה ובעבודת ה', כלשונם בתחלת האגרת הזאת "כ"א בתורתנו הק' ועבודת הק' עסקינו". לכן אין הם זקוקים לעזרה כזאת אלא "הטוב אשר יטיב לעם ה'" הוא רק לתמוך בהם תמיכה כספית "להחיותם כהיום" ודוקא בתמיכה כזאת "גדולה המצוה באין ערוך" מאשר תוכנית העזרה לעבודת האדמה, שלכן בקשתם היא "להשפיע לנו מטובו וחסדו הגדול, למען נוכל לשבת על התורה והעבודה הק' כרצון ה' ויראיו".

מ"מ יש בחברון אחדים ששייכים לעבודת האדמה. מפני מיעוטם לא יוכלו להכנס בעצמם לעבודה זו, ולכן "יחדיו נמתיק עצה עם אחינו קשורי נפשינו האשכנזים יקירי ירושלים ת"ו הי"ו, כאשר יוכשר בעיניהם הדרך ילכו בה", וכשיודע "איזה מקום מנוחתם" של אנשי ירושלים הנוסעים לעבודת האדמה, יצטרפו עמהם גם המוכשרים לעבודה זו מאנשי חב"ד שבחברון.

אמנם אגרת זו נכתבה בלשון מליצית ומסובכת. גם ד"ר אליעזר הלוי בעצמו שגה בהבנת המענה שלהם, עד אשר כתב בשולי האגרת באנגלית את תמצית תשובתם:

'highly aprove of Sir Moses plan for the Holy Land and pray that it might soon brought into life, ולא הבחין שהאישור לתכנית זו היא רק בכללות הרעיון, משא"כ עבור עצמם הם מודיעים אשר "הטוב אשר יטיב לעם ה'" היא לא זאת, אלא לתמוך בהם תמיכה כספית "להחיותם", שזוהי היא ב"ודאי גדולה המצוה באין ערוך" מאשר תוכנית עבודת האדמה.

באשר לעצם ההצעה, התיצב מונטיפיורי לפני מוחמד עלי באלכסנסדריה והגיעו להסכמים מפורטים בכל זה ועוד; אמנם מכל זה לא באו תוצאות, כי בשנה שלאח"ז נפסק השלטון המצרי על אה"ק, הארץ שבה תחת כסא השולטאן וחיי הכפרים נעשו שוב מסוכנים מדאי. את ההחלטה הזאת הודיעו אנשי ירושלים אל מונטיפיורי בביקורו הבא בשנת תר"ט (קלויזנר, ע' 303):

ואודות עבודת האדמה חרישה, זריעה ודומיהן. הן אמת כי בזאת חפצו אנשי ירושלם בזמן שהיתה מדינה הזאת תחת ממשלת הבאשע של מדינת מצרים אשר הוא לקח מהגוים את כל כלי זיינם וגם לקח מהם אנשי חיל, ונפל פחדו עליהם מאוד, לא כן עתה אשר סר ממשלתו, והוחזר הכלי זיין בידיהם, והמה פראי אדם גוזלים ורוצחי נפש, ומי הוא אשר יתערב אל לבו, לגור ביניהם בכפריהם לעסוק בעבודת האדמה שדה וכרם, ולהעמיד את התבואות בשדות בשעת הקציר והבציר, כי בוודאי תהי' דגנם ויגיעם לאויביהם, ואף נפשם יהי' בסכנה מאוד.

על המכתב הזה, מאנשי ירושלים אל מונטיפיורי בשנת תר"ט, חתומים אף כמה מראשי עדת חב"ד שבירושלים, שהתיישבו בה בשנת תר"ז: הג"ר אלי' יוסף ריבלין.

ר' אפרים יצחק עפשטיין. ר' אורי אורנשטיין. ר' יוסף יהודה ליב משיוף ור' צבי הירש פונדאמינסקי.