<h3>השד"רות המשותפת</h3>

הדבר השני שדנו בו בהסכמים אלו הוא השד"רות המשותפת לשתי העדות. כבר הובא לעיל שבהסכם הראשון של שנת תקפ"ה הסכימו לחלק ביניהם את חלק עה"ק חברון ממעות הפקוא"מ ואילו ועד הפקוא"מ לא הסכים לפשרתם. אך עדיין הוצרכו להתפשר בדבר שד"רות שאר הארצות. על כך כותבים בהסכם תק"צ:

אך כזאת באותם הימים [אחר פשר תקפ"ה] אכתי פשו איזה ציצין המעכבין בעניני השליחות, ואחר זאת נעשה פשר על שליחות ערי אשכנז עפ"י ממוני ופרנסי ק"ק אמשטרדם כנודע, ופש גבן ענין שליחות ערי איטלייא הנקרא ש' פראנקייא. והן עתה כי זה שנתיים שנפל בינינו השתי קהלות יב"ץ ק"ק ספרדים וק"ק החב"ד איזה הפרשיות חדשים מקרוב.

ה"פשר על שליחות ערי אשכנז עפ"י ממוני ופרנסי ק"ק אמשרטדם" הוא הפשר שפישר ועד הפקוא"מ בחלקו של "כולל חב"ד" ממעות ארבע המדינות הולנד אשכנז צרפת ואנגליה, שכולן נכללות ב"ערי אשכנז", ובהן הוסכם לא לשלוח שד"רים מיוחדים אלא ועד הפקוא"מ שולח בעצמו שד"רים לעיירות האלו, אוסף את מעות התמיכה ומחלקן בין הכוללות באה"ק. פרטי הפשר נתבארו בפרטיות לעיל פ"ז.

"שליחות ערי איטלייא" היא זו של יוסף דוד עייאש, שסובב בערי איטליה בשליחות חברון במשך השנים תקפ"ו-תק"צ (אחרי כן יצא מכלל ישראל). שליחותו מתוארת בפרטיות בס' "שלוחי א"י" ע' 685-683. במדינה זו לא התעסק ועד הפקוא"מ ולכן הותר לערי אה"ק לשלוח לשם שד"רים מיוחדים. בקשר לשד"רות זו בא ההסכם הזה לדון בפרטיות:

בענין שליחות ערי אטלייא, הן מק"ק ספרדים הן מק"ק אשכנזים, כל הנידר והנידב לשם כו[לל] עה"ק חברון ת"ו, קצבות וקופות והקדשות, כל כסף הקדשים אשר יקדשו בני ישראל היושבים בערי אטאלייא, יתחלק בין שני הכולליות הנז' בזה האופן, דהיינו שאחר שינכו חלק השליח וכל ההוצאות בשלימות, מה שישאר זך ובר לכו[לל] העיר, ינתן שמונים למאה לכו' הספרדים ועשרים למאה לכו' האשכנזים.. ויען וביען זה חמש שנים יצוא יצא שליח מאתנו כו' הספרדים לערי פראנקיאה הנז', לזאת מבארים אנחנו שכל זה הפשר והחברה הנעשית בינינו השתי קהלות, מתחלת מר"ח אלול דאשתקד, היא שנת התקפ"ט, ומחוייבים אנחנו לשלוח מכתבים להשד"ר להודיעו הפשר הזה.. קבלנו עלינו חו"ר ופו"מ הספרדים לתמוך ידי מע' יחידי האשכנזים ה"י, שישלחו מאתם שליח לערי ספרד דהיינו לערי אורמילי ועראביסטאן, וערי פראנקיאה לאסוף ולקבץ מאתם נדבה חדשה דוקא מבלי שום יכולת להשד"ר ההולך לשלוח יד בשום קופות וקצבות ונדבות הקודמות אפי' כמלא נימא.. וכנגד זה קבלו עליהם מע' חו"ר ופו"מ האשכנזים לתת מפרי שליחותם מכל הערים הנ"ל למע' כו' הספרדים אחר ניכוי חלק השליח וכל ההוצאות ממה שישאר נקי יתחלק לארבע חלקים ג' חלקים לכו' אשכנזים וחלק אחד לכו' ספרדים.

גם לאחר חתימת ההסכם היה מקום לחילוקי דעות, אמנם שני הצדדים התאמצו לישב ההידורים ולהשכין האחדות. בח"י אלול תקצ"ב כותבים חברי ועד הפקוא"מ אל "הרבנים הממונים ומנהיגים דכו' חסיד' אשכנזים הי"ו הנקרא חב"ד שבעה"ק חברון תוב"ב" (בצלאל לנדוי, כרם החסידות ח"ב ניסן תשמ"ה ע' רנב):

עתה באנו להשיב כהלכה, כי נהנינו מאד מתוכן גי"ק מחדש ניסן העבר, בהיותם מבשרות שלום ואחדות שבינם לבין מעלת כבוד הרב הפקיד דכו' ספרדים הי"ו תמן.

הרב הפקיד הוא הרב חיים יעקב הלוי ן' יקר, החותם ראשון בהסכם הנ"ל.

גם בהסכם תר"ב חוזרים על התנאים האלו הקשורים לשליחות שאר הארצות, אך לא נראים שם שינויים מיוחדים לגבי תנאי הסכם שנת תק"צ. רק בזאת, שבנוסף לעיירות "אורמילי ועראביסטאן וערי פראנקיאה" נזכרות שם גם "טורקיא.. וערי המערב החיצון ופנימי".