<h3>מינוי אדה"ז לנשיא מעות אה"ק</h3>

בין השנים תקמ"ב-תקמ"ד נסתלק הר"י מפולוצק. אין לנו בזה ידיעה ברורה.

אמנם בתחלת חורף תקמ"ד כתב הרמ"מ מוויטבסק אל אנ"ש ברוסיה (לקו"א אגרת ד.

כת"י 2000 ו,א):

הנה על כל דברי האגרות שקבלתי בקובלנא מכמה מקומות, ובראשם כבוד אהובינו הרבנים המאורות הגדולים מופלגים בתורה ויראת ד' כל הימים ה"ה מו"ה ישכר בער מק' ליבאוויץ ומו"ה שניאור זלמן מק' לאזני, על ענין נחות דרגת פרנסת החפצים ליראה את ד'.

הזכרה זאת היא בקשר לאגרת שכתבו אליו בקיץ תקמ"ג, וא"כ נראה שכבר בעת הכתיבה, בקיץ תקמ"ג,עמדו שני הצדיקים האלו בראש עדת החסידים ברוסיה, ואילו הר"י מפולוצק לא נזכר יחד אתם. בהמשך האגרת מזכיר גם את דבר הנהגת החסידים ברוסיה:

ועל דבר אשר העמיקו שאלה, אם הגבה למעלה איזה איש צדיק עליהם מן המפוסמים לגדולי הצדיקים ולהביאו למדינת רוסיא שיורם הדרך אשר ילכו בה.. אם לי ולקולי ישמעון, החפצים ליראה את ד', יספיק להם מעט הכמות ורב האיכות המבואר באגרת הלז על זמן מה, וזמן מה יתקרבו אל הצדיקים והחסידים ה"ה הרבנים השלמים המבוארים לעיל, שכל דברים כגחלי אש מועצות ודעת אלקים.

וכך מוסיף גם הר"א מקאליסק בשולי האגרת הנ"ל "יעמיקו שאלה אצל קדושי ד' הרבנים המאוה"ג המפורסמים גדולי העצה הנ"ל".

הר"י מפולוצק לא נזכר כאן, וגם לא בשאר האגרות שלאח"ז. גם במקורות שהגיעו לידינו מאה"ק לא נזכר שמו יותר. מכך נראה שבמשך תקופה זו נפטר, לפני הספיקו לחזור ארצה (ראה בית רבי טו,ב. שלוחי א"י ע' 611), ובבית רבי (סה,א) מסופר שמנוחתו כבוד אצל מקום מנוחת הקדוש ר' אברהם המלאך בן הרב המגיד בעיר פסטוב.

הנהגה משותפת זו נמשכה רק זמן קצר. בבית רבי (טו,ב) כותב "במשך איזה שנים הכיר הררי"ב ביותר בגדולת רבינו וכפף ראשו לפניו להיות תלמידו, והיה משולחו של רבינו כמ"ש במכתבי מליצה של רבינו לאנ"ש". באגרת השליחות שמסר לידיו כ"ק אדמו"ר הזקן (אג"ק שלו אגרת כב) מתארו "אשר יבאר מוכ"ז האי טהור גברא רבה ה"ה הרב הגדול החסיד המפורסם מו"ה ישכר בער סג"ל אב"ד ומ"ץ דק"ק ליובאוויטש". במקורות והערות שם ע' תכט הוכחתי שהאגרת הזאת נכתבה בשנת תקנ"ג. א"כ עדיין לא נודע לנו התאריך המדויק שהר"י מליובאוויטש קיבל עליו את כ"ק אדה"ז לרב. אמנם זאת נודע לנו שכבר בשנת תקמ"ו מינוהו הרמ"מ מוויטבסק והר"א מקאליסק כמנהיגה הבלעדי של עדת החסידים ברוסיה. כך כותב אליו הרמ"מ מוויטבסק באותה שנה (אגרות בעל התניא ובני דורו ע' כו):

כבר כתבתי אליו באריכות עם א' מהיוצאים לקרית חוצות, ולא באתי כ"א בתוספת אהבתו במכתב יד עצמי להעיר צדקו ותורת אלקיו בלבו לא תמעד אשוריו. למה תאמר נסתרה דרכי מה' לפרנס את ישראל לאביהם שבשמים להורות הדרך, ומי כמוהו מורה בכל מדינתם.. חזק ואמץ, בטח בה' ורעה אמונה, כי רועה נתנו ה'.. לך בכחך זה והושעת את ישראל..

אהובי ידידי חזק והתחזק לעצור בעם, כי עשה תעשה ויכול תוכל, להרחיקם מכל ולהדביקם בו יתברך.

מהאגרת הזאת נראה שכבר לפנ"כ מינה אותו הרמ"מ כמנהיגה של עדת החסידים ברוסיה. אמנם כ"ק אדה"ז השיב לו "נסתרה דרכי מה' לפרנס את ישראל לאביהם שבשמים להורות הדרך", ועל כך משיבו בשנת תקמ"ו "מי כמוהו מורה בכל מדינתם .. חזק ואמץ בטח בה' ורעה אמונה כי רועה נתנו ה'".

יחד עם האגרת הזאת, כותב לו באותו נושא גם הר"א מקאליסק (שם ע' כז), ומסיים "ואתה לך נחה את העם וקדשתם היום ומחר, כה לחי עד גאולת עולם". ואל אנ"ש ברוסיה כותב באותה שנה (שם ע' כה):

רב להם כבוד ידידנו ידיד ד' אור יקר כק"ש מו"ה שניאור זלמן נ"י שליט"א, מלא כבוד ד' ברוח חכמה ובינה ודעת את ד' להורות להם הדרך, כי בטחוננו בחסדי ד' ית' שיפתח להם את אוצרו הטוב ביראת ד'.

את האגרות האלו מזכיר כ"ק אדמו"ר הזקן, באגרת שכתב את הר"א מקאליסק בקיץ תקס"ה (אג"ק שלו אגרת נא) "בקשתי ליפטר מהם בשנים קדמוניות וליסע לאה"ק, ועל זה השיבו לי הרבנים במכתבם דשנת תקמ"ו".

גדולה היתה תשוקת כ"ק אדמו"ר הזקן לעלות לארץ הקודש. כבר בקיץ תקל"ז רצה לעלות יחד עם הרמ"מ מוויטבסק וסייעתו, כמסופר לעיל בפרק הראשון. גם באגרת שכתב בשנת תקנ"ה (אג"ק שלו אגרת כח) כותב "וה' אמת בוחן כליות ולב והעולה על רוחי נוכח פני ה' להחיש מפלט לי מארץ הלזו ולמהר החיש פעמי למסעות אל המנוחה כי טוב והארץ כי נעמה". מסגנון הלשון נראה שגם כאן מרמז על רצונו לעלות לארץ הקודש. אמנם חזקה עליו הפצרת הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק לקבל עליו את עול נשיאות החסידים ברוסיה הלבנה וליטא, להורותם את דרכי החסידות ועבודת השי"ת.

כ"ק אדמו"ר הזקן החשיב מאד את הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק וקיבל את כל דבריו בהכנעה. את יחסו זה רואים ברוב אגרותיו הקדושות, שבהן מכנהו בשם "רבותינו שבא"י"(אגרת ב), רבותי שבא"י (אגרת ו) וכיו"ב, אך בולטת היא אגרת ז שבאג"ק שלו שבה כותב אל אנ"ש:

כל עסקינו במילי דעלמא לא לגרמייהו כי אם להחיות נפשות חלקי אלקות ולמלאות מחסוריהם בחסד חנם.. רק שאשתו ובניו של אדם קודמין לכל על פי התורה, חוץ מהצדיקים שבדור שהן קודמין לבניו על פי הדין, וצדיקין שבא"י קודמין לצדיקים שבחוץ לארץ, לבד מזאת שלא הניחו כמותם בחו"ל.

ובאגרת תחלת חורף תקמ"ג (קובץ יגדיל תורה נ.י. חוב' נא ע' קכה):

רבנן בארעא קדישא צדיקים ויסודי עולם ממש אשר בצילם נחון בגויים .. ומעלתם הרמה והנשאה על מעלת צדיקים שבחו"ל אין ערוך אליהם א"א להעלות על הכתב וכל הפורש מהם כפורש מן החיים ממש, וכל הנפשות והלבבות הקשורות בנפשותיהם הן קשורות וצרורות בצרור החיים את ד' ממש.

הפצרת הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק היא שהכריעה שיאות כ"ק אדמו"ר הזקן לקבל עליו את עול הדרכת החסידים ברוסיה הלבנה וליטא.

אז התחיל כ"ק אדמו"ר הזקן לנהוג נשיאותו ברמה, להנהיג את עדת החסידים הכללית שבמדינת רוסיה הלבנה וליטא. עדיין היו ברוסיה כמה שהעדיפו לנסוע אל האדמו"ר שבוואהלין ופולין, ובאגרת האחרונה שכתב הרמ"מ מוויטבסק בתחלת קיץ תקמ"ח הוא משיב להם (שם ע' לה):

אהובינו אחינו מה אנו שואלים מאתכם כ"א לאהבה את אהובנו כבוד הרב חביבנו ידידנו האמתי מעולם, אשר נפשנו קשורה בנפשו, כ"ק מוהרש"ז נ"י הגדול מאחיו, גדלהו משל אחיו, כולכם חייבים בכבודו, שהרי כמה יגיעות יגע וכתת רגליו הרחק נדוד נע ונד זמן טובא למען שמוע דברי אלקים חיים, ואותו משחנו להיות מורה צדק במדינתם, שלא תהי' עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה.. ומי כמוהו מורה ורב במדינתם, וכי הוא אוהב דבק מאח, בכל לבבו נאמן, וכשר וצדיק וישר הוא.

* * * מעתה ואילך, שימש כ"ק אדמו"ר הזקן כנשיא מוסד מעות אה"ק שברוסיה, ובשליחותו ועל פי הוראותיו עבד "ציר אמונים" הגבאי הראשי ר' יעקב מסמיליאן, וגם שד"רים נוספים שפעלו בשליחותו, בגביית המעמדות ובהעברת המעות לארה"ק:

הסדר שהתקינו שלשת הצדיקים הנ"ל בשנת תקמ"א הוא שכל אחד תהיה לו קופת מעות אה"ק בביתו שאליה יתרום סכום קצוב מדי שבוע בשבוע. בכל עיר ועיר היה ממונה על מעמדות אה"ק, שאליו היה כל אחד מוסר את המעות שנאספו בקופתו מהתרומות השבועיות - לא יאוחר מלפני כל רגל, ומה טוב שיומסר לידו מדי שבוע או מדי חודש בחדשו.

בכל שנה, בחדשי החורף, היה הגבאי הכללי הר"י מסמיליאן נוסע מעיר לעיר וגובה המעות המונחים אצל הממונים האלו ומביאם אל נשיא המעמדות - כ"ק אדמו"ר הזקן. הר"י מסמיליאן בעצמו לא היה יכול לבקר במשך זמן קצר זה בכל העיירות, ע"כ היה הרי"ס שולח שליחי משנה לכמה עיירות.

מלבד הרי"ס היה כ"ק אדמו"ר הזקן שולח שד"רים נוספים לגבות את מעות אה"ק בכמה עיירות שברוסיה הלבנה וליטא, ואף לעיירות וואהלין ופולין.

בכל פעם שכ"ק אדמו"ר הזקן היה שולח שד"ר לסובב בעיירות, היה מוסר על ידו מכתב כללי לאנ"ש, בגודל ענין מעמדות אה"ק, והן רוב האגרות שבאגרת-הקדש שבס' התניא ואגרות רבות שבספרו אגרות-קודש.

לאחר שכל המעות היו מתאספים אצלו, היה שולח אותן ע"י שליח נאמן לידי הרמ"מ מוויטבסק בטבריה.

שליח זה היה לפעמים שד"ר אה"ק שבא מאה"ק לרוסיה כדי להרבות את המתנדבים ואת הנדבות, ולפעמים היה זה שליח מיוחד ששלח כ"ק אדמו"ר הזקן מרוסיה, בד"כ היה זה הגבאי עצמו שמינה כ"ק אדמו"ר הזקן לנסוע בעיירות.

תקנת התרומות השבועיות ומסירת המעות לידי הגבאי לפני כל רגל נזכרת באגרת השלשה הנ"ל "לגזור גזירה שוה לכל נפש מן המתנדבים בעם, ליתן דבר קצוב מדי שבוע בשבוע לקופת אה"ק, שיהיו זהירין וזריזין לפני כל רגל ורגל מכל רגלים לסלק כל מה שמגיע מהם עד רגל ההוא". וכן כותב כ"ק אדמו"ר הזקן באג"ק שלו אגרת ג "לסלק כל כסף אשר עלה על לבו ונדבה רוחו אותו, לסלק ליד הגבאים קודם כל רגל ורגל". ובאגרת ד "שיסלק כל איש נדבתו לפני כל רגל ורגל".

אמנם לערך בשנת תקמ"ד הוסיפו לתקן שיסלקו את המעות האלו לידי הגבאי [לא רק לפני כל רגל, אלא גם] מדי שבת בשבתו ולפחות מדי חודש בחדשו. האגרת הראשונה לתקנה זו לא הגיעה לידינו, אמנם באגרת ט כותב כ"ק אדמו"ר הזקן:

באתי בת"ח והודאה על העבר וברכת הטוב והמטיב על שמועה טובה תדשן עצם ומאירות עינים ושמחת לבב אנוש, אשר העיר ה' רוח נדיבה בלב המתנדבים בעם לפרוע פרעות בישראל מדי שבת בשבתו ליד גבאי אה"ק תובב"א, כל ערך נדבתו המגיע לכל שבוע ושבוע לפ"ע אשר התנדב לכל השנה.. להודיע לי במכתב שמות האנשים הממלאים ידם לה' לסלק כל נדבותיהם מדי שבת בשבתו, ולפחות מדי חדש בחדשו, לתת עליהם ברכה ולזכור חסדם וטובם כל הימים, ועל הטוב יזכר שמם.

זה היה הסדר בכל עיר ועיר. פעם אחת בשנה הגיע הגבאי הכללי ר' יעקב מסמיליאן לגבות המעות מאת הגבאים שבכל עיר.

באגרת שכתב כ"ק אדמו"ר הזקן בשנת תקמ"ב לערך [נדפסה באג"ק שלו אגרת ב, בלי תאריך, ובמקורות והערות שם הוכחתי שנכתבה לערך בשנת תקמ"ב] לאנ"ש באושאץ, מודיע איך לנהוג עם אחד שהעיד עדות שקר בשם כ"ק אדה"ז, ומוסיף "וגם בבוא ציר נאמן מוהרי"ס [הר"י מסמיליאן הנ"ל] לגבות מעות אה"ק תאמרו לו בשמי שלא יקבל ממנו אפי' פ"א".

באגרת נוספת (שם אגרת ) מזכיר גם את שלוחי המשנה שהיה שולח הרי"ס "כאשר יבוא הגובה ציר נאמן מו"ה יעקב סמלייאנר או שלוחיו".

ואת השליחים הנוספים שהיה שולח כ"ק אדמו"ר הזקן מזכיר באגרת נוספת (שם אגרת נא) "שליחות של מהרי"ס, שהוא ערך שליש מכל המשולחים".

אגרת זו, שנכתבה בקיץ תקס"ה, היא הפעם האחרונה שנזכר בה הרי"ס בתור שד"ר, כנראה נפטר בסמיכות לזה. אחר פטירתו הובאו כל הניירות הקשורות לשד"רותו לידי משלחו כ"ק אדמו"ר הזקן, כנזכר ברשימת ר' מנחם שמואל, אחד מהחסידים של אותה תקופה (קובץ יגדיל תורה נ.י. חוב' סח ע' נא):

הנה אחר פטירת הנאמן הכולל הרב ר' יעקב מהרי"ס בק' סמיליאן, החסידי' דק' הנ"ל נתנו כל הכתבי' והחשבונות בתיבה וחתמו אותה ושלחו לכ' אדמו"ר מהרש"ז זי"ע לק' לאדי.. ואמר אדמו"ר נ"ע בזה"ל .. לא חמור א' ולא חמוד א' נשאתי מהם מיום עלייתם לאה"ק עד היום, הגם שעפ"י ד"ת הייתי רשאי לקבל מהמעות ע"ח הוצאות פ"פ, אך לא עשיתי זאת.

כל זאת בקשר לשד"רים ששלח לעיירות רוסיה הלבנה וליטא, ובקשר לעיירות וואהלין ופולין, כותב באגרת אל הרה"ק הרמ"נ מטשערנאביל (שם אגרת כז):

בטחתי ברוב חסדו וענותו תרבני להטריח אותו צדיק בתיבות הרבה למחול עכ"ה, לכתוב לכל הסרים למשמעתו ומסתופפים בצלו על אודות חיזוק ישיבת אה"ק, לבא על החתום על מעמדות נכונות לשלוח תמידים כסדרן מידי שנה בשנה, לפרנסת אחינו יושבי ארה"ק, ומלכם בראשם הרב הכהן הגדול מאחיו מו' אברהם שי'. ולא נצרכה אלא להעדפה, כנהוג במדינתנו, וכאשר יפרש שיח מוכ"ז הרבני המופ' בתורה ויראה מו' חיים הלוי שד"ר.

כך נמשך עד שנת תקנ"ו, שאז הוחלט שבני וואהלין ופולין ישלחו מעותיהם בנפרד, כמבואר כ"ז שם אגרת לה:

הרבה טרחנו לזרז לזרוזין ביתר שאת לגמור כל גביות ואסיפות כסף הקדשים עד תומם קודם פסח בכדי שיוכל לעלות ולהגיע לאה"ק בעת שהפירות והתבואה בזול.. אך עד עתה לא עלתה בידינו בסיבות עכוב ואיחור אסיפות הכסף הכולל דמדינת וואלין, הנשלח ג"כ ע"י השד"ר שלנו כמצוה עליהם מפי אדמו"ר הרב הקדוש המנוח זצללה"ה [הוא הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק, שנפטר בר"ח אייר תקמ"ח]. אך עתה הפעם ע"י סיבות שונות עלה במוסכם באה"ק שהשד"ר שלנו ימשוך ידו ממעות הכולל שבוואלין שלא להיות להם שליח להולכה, רק ישלחו ע"י אחד מאנשי פלניא שבאה"ק והשד"ר שלנו לא ימתין עליו כלל וכלל.. לגמור בכי טוב כל עסק גביות ואסיפות כסף הקדשים וסילוקו כסידורו קודם הפסח דווקא בבל ישונה ח"ו, בכדי לגמור כתיבת הפנקסאות עד חג השבועות הבע"ל ויוכל השד"ר להרים פעמיו למסעות והילוכו בקודש מיד אחר חג השבועות הבע"ל בעזה"י.

על השתדלות זאת להקדים את משלוח הכסף מיד בתחלת הקיץ אנו קוראים באגרת האחרונה של הרמ"מ מוויטבסק (לקו"א אגרת כב) שהשד"ר צריך לנסוע עם הכסף בחודש תמוז, כדי להגיע לסטאמבול בר"ח אלול, וכך יגיעו לאה"ק לעת האסיף.

אמנם בינתיים חזקה מלחמת רוסיה-תורכיה, בשנים תקמ"ח-ט, ולא יכלו השלוחים מרוסיה לנסוע דרך תורכיה והוכרחו לנסוע דרך בראד וטריעסט. לכן כותב הר"א בשנת תקמ"ט (ברכת הארץ סי' שלז) "על אודות טריעסטע מודיענו כי פתח פתוח הוא והדרך נכון ובטוח הוא אפילו בשעת חירום ח"ו, שכל השערים ננעלים חוץ מזה". וכך כותב גם כ"ק אדמו"ר הזקן באותה שנה (אגרת יא):

עוד זאת אדרוש ואבקש, להיות זריזין מקדימין למצוה בזו השנה, שיהי' כל הכסף העולה ממדינתנו מתוכן ומקובל ביד ציר נאמן שי' לפני פסח הבע"ל, לשלוח מיד אחר פסח לק"ק בראד, ומשם לטריעסט, בכדי שיעלה ויבא ויגיע לארצנו הקדושה לעת האסיף. כי תדעו נאמנה כי ריוח העודף מכסף המגיע לעת האסיף עולה קרוב לחצי כל הסך שנשלח ממדינתנו, כאשר יפרש שיחתי מוכ"ז שיחי'.

מכל מקום לא היתה זו אלא בקשה והפצרה, ולא תקנה חתוכה, עד שנת תקנ"ו, בשעה שהוסכם שמעות וואהלין יושלחו לחוד, שלא לעכב את משלוח המעות כנ"ל, התקינו יחד עם זאת תקנה נוספת, שעליה מספר כ"ק אדמו"ר הזקן בחורף תקנ"ז (אגרת לג):

עלה במוסכם אצלנו, בהסכמת אדמו"ר הרב הכהן הגדול מאחיו שי', שלא לקבל שום מעות אה"ק אחר הפסח, בכדי שלא יהי' שום מניעה מלסדר ולגמור הפנקסאות מיד אחר הפסח, כדי למהר הולכת כסף הקדשים לאה"ק, בכדי שיעלה ויבא ויגיע שמה לא יאוחר מר"ח מרחשון.

נעבור עתה למשלוח המעות לאה"ק: בפרק הבא יסופר על השד"רים שהיו נשלחים מטבריה לחו"ל, לגבות את מעות אה"ק ולהביאן לאה"ק. מלבד השד"רים האלו מזכיר כ"ק אדמו"ר הזקן, באגרת שכתב בחורף תקנ"ו (שם אגרת ל), את השד"ר שהוא שלח "לחזר בעיירות" בשנת תקנ"ה, ובשלהי הקיץ נסע להוביל המעות לאה"ק.

גם בשנת תקנ"ז שלח כ"ק אדמו"ר הזקן את המעות לאה"ק ע"י השד"ר ר' דובער מדובראוונא הנ"ל, והפעם, לא רק בתור שד"ר אלא אף בתור עולה שהחליט להתיישב באה"ק. על כל הנ"ל כותב כ"ק אדמו"ר הזקן (שם אגרת לג):

ברם זכור אותו האיש לטוב, ה"ה הרבני המופלא הותיק מו' דוב בער שד"ר הנ"ל, אשר השליך נפשו מנגד לעבור ארחות ימים בשנה שעברה, להיות שליח להולכה והבאה, להביא כסף הקודש לאה"ק תובב"א, כי לא הי' שליח אחר זולתו, והי' בסכנות עצומות בהליכה וחזרה, וה' הצילו מכל צרה בזכות [אבות] ואחינו יושבי אה"ק תובב"א, ולזאת זכה לנפשו, והסכמת כולם כאחד בשפה ברורה ובנעימה להיות מיושבי אה"ק תובב"א, ולהיות שד"ר בשנה זו.

מכאן למדנו גם על סיבת שליחת המעות ע"י שד"ר מיוחד, ולא ע"י השד"רים הבאים מאה"ק, כמעט בכל שנה - "כי לא היה שליח אחר זולתו" [ב"שלוחי א"י" ע' 623-622 מספר על כמה שד"רים שנסעו בשנים האלו מטבריה לעיירות וואהליו ופולין, אך לא לרוסיה]. גם למדנו מכאן, שלא כל הרוצה ליטול את השם יכל לעלות להתיישב באה"ק ולהטעין עצמו על תמיכת אנ"ש בחו"ל, רק כאן כיון שלכל הדעות מגיע לו דבר זה היתה "הסכמת כולם כאחד בשפה ברורה ובנעימה להיות מיושבי אה"ק תובב"א".

כיון שכך, נשלחו גם בשנה הזאת המעות על ידו לאה"ק.

סדר זה, בגביית מעמדות אה"ק ברוסיה, וסדר זה במשלוח המעות לאה"ק, הכל ע"י שד"רי כ"ק אדמו"ר הזקן, נמשך עד שנת תקס"ה, כדלקמן פרק ה.