<h3>שד"רות ר' שאול אשכנזי בשנת תרי"ז</h3>

השד"ר הוא "הרב הכולל, בישראל להלל, שקדן בתורה ויראת ד' טהורה כמוהר"ר שאול אשכנזי הי"ו". ב. לנדוי מפרש שם שהוא: רבי שאול אשכנזי, אבי משפחת שאולזון, עלה לאר"י..

ע"פ מפקד מונטיפיורי משנת תרכ"ו עלה תקפ"ה, ולפי מפקד תרל"ה - בשנת תק"צ.. בתקופה זו התגורר ר' שאול בירושלים, ובמפקד שנערך בשנת תרט"ו, לפי הוראת מונטיפיורי, הוא נמנה ברשימת מלמדי ירושלם, המלמד תנ"ך וגמרא. בשנת תרכ"ו חזר לחברון ונמנה על הננגת הכולל.

במפקד תרל"ה אף נמנה בין חברי בית הדין, בראשותו של רבי שמעון מנשה. לאחר מכן עבר לירושלם ובה מצא את מנוחתו האחרונה. - ב"אבני זכרון" לפ' גרייבסקי, חוברת י"ב.. נזכר "ר' שואל ב"ר יעקב מרדכי חברוני" שנפטר ער"ח חשוו תרנ"ו, והואר כנראה רבי שאול דנן. בני משפחתו כינו עצמם על שמו "שאולזון" (בר-שאול).

על הדברים האלו חזר לנדוי במאמרו שב"כרם החסידות" ח"ב ניסן תשמ"ה ע' רטו. ויש להוסיף על כך שהוא רשום אף במפקד תרצ"ט בחברון, נולד בתקפ"ג ועלה לאה"ק ממאהליב בשנת תקצ"ב, ועתה הוא תלמיד נשוי. גם אביו ואחיו רשומים באותו מפקד, שכולם עלו יחד ממאהליב בשנת תקצ"ב. שמו המלא של האב הוא ר' יעקב מרדכי טווער ושם משפחת הבנים היה ברימ"ט - ב"ר יעקב מרדכי טווער. כך הוא חותם שמו בהודעה על פתיחת הישיבה מגן אבות בחברון, כמועתק לעיל פכ"ד.

ובמחאה על ממוני ירושלים בשנת תרמ"ח (מגדל עז ע' תקכט), וכך רגיל לחתום גם אחיו ר' ליב ברימ"ט. בניו של ר' שאול ברימ"ט שינו את שם משפחתם ל"שאולזון".

השולחים הם:

חו"ר [חכמי ורבני] וממוני ומנהלי עדת ישורון וראשי ישיבות ק"ק אשכנזים חסידים חב"ד הי"ו הבעה"ח פעיה"ק חברון וירושלם ת"ו.

ועל החתום באים אמנם ראשי עדת חב"ד בחברון ובירושלים.

השד"רות היא אל:

כל ערי מצרים יע"א ועוב"י [ועיר ואם בישראל] אלכסנדריה היא נוא אמון יע"א, ובכל מדינות מערב החיצון יע"א היינו אם המדינות תוניס יע"א ואגפיה יע"א ותראבלוס יע"א ואגפיה יע"א, וג'ירבה יע"א, ועוב"י קוסמאטינה יע"א ואגפיה יע"א, ועונאבה יע"א ועוב"י ארגיל יע"א ואגפיה יע"א ועוב"י והראן יע"א ותולימסאן יע"א ואגפיה יע"א וכל מדינות מערב הפנימי יע"א וכל אגפיה יע"א ועריה וכפריה יע"א.

לדרכו יצא השד"ר בתחלת שנת תרי"ח, נסיעתו היתה דרך אזמיר, שם קיבל המלצה לשליחותו מהרב חיים פאלאג'י בחדש מ"ח, והמשיך דרכו לארצות צפון אפריקה.

השליחות היא כאמור לארצות הספרדים והיא מיוחדת לעדת חב"ד, וכאן נשאלת השאלה, איך מתאים הדבר עם ההסכמים שבין עדת חב"ד לעדה הספרדית בחברון, דלעיל פ"י, אשר מכל מה שהם אוספים בערי הספרדים עליהם לתת חלק רביע לעדה הספרדית בחברון. וכאן לא נזכר כלום מזה.

אפשר הדבר שגם בפעם הזאת נתנו חלק משליחותם לכולל העדה הספרדית בחברון, אף אם לא נרמז הדבר בכתב השד"רות; אך מדוע יסכימו לזה יושבי ירושלים, שאין להם עתה שום התחייבות לעדת הספרדים בחברון. ואולי לא חל בשנת תרי"ז ההסכם שעשו שתי העדות בחברון בשנים תקפ"ה; תר"צ; תר"ב.

את כתב השד"רות מתחילים בספור יסוד כולל חב"ד באה"ק בשנת תקס"ה (ראה לעיל פ"ז), ההתיישבות בחברון (בשנים תקפ"א-ג) ובירושלים (בשנת תר"ז), ועוברים לביאור הסיבות שהכריחו אותם לצאת הפעם מגדרם לשלוח שד"ר מיוחד לארצות צפון אפריקה:

הנה אנחנו בקדש סגולת עם ה', שלומי אמוני ישראל ק"ק כולל אשכנזים חב"ד הי"ו. זה לנו יותר מחמשים שנה מעת הוסד שבתינו בארץ הקדושה, ובתוככי ירושלם ועיה"ק חברון ת"ו יסדו עוז מוסדינו המאורות הגדולים צדיקי יסודי עולם זכרם לנצח יברך.. והן עתה זה כמו ארבעה וחמשה שנים, הורם הנזר והורד העטרה, כי נוטל כבוד מבית חיינו, נהפך למשחית הודינו, וירד מבת ציון כל הדרה.. נתקלקלו צנורות השפעתנו אשר מארץ מולדתינו, מצפון ואשכנז יאותה לנו, מסיבות רבות וצרות צרורות.. עוד עמדנו מרעיד ומשתומם, בבלום פיות והעמד אפים, עצרנו מילין עד כה, אמרנו תשועת ה' כהרף עין, אולי יעתר ה' לארץ הקדושה, להשפיע לנו שבר רעבון אביונינו, פה בארץ החיים, חברון וירושלם, עפ"י אופנים שונים [אשר לא קצרה יד ה' מלהושיע], באשר היה בלבב אנשים להיטיב, עדי ירחם ה' ת עמו. אמנם אמנם עינינו רואות וכלות, כי ירדנו עוד עשר מעלות, ויום יום קללתו מרובה, כי זה חמשה שנים הרעב חזק בארץ ספו שנה על שנה, ועתה בעוה"ר החשך כסה את הארץ, תפארת ישראל, חשך משחור תארם, אופל ועלטה, עטפה הר ציון, באה שמשה הבת ירושלם, מצאנו צרה וצוקה בוקה ומבולקה, כי נגעה עד לב ירושלם, צפו מים על ראשינו, באנו במעמקי מצולה ואין מעמד, ושיבולת זרם הרעב שטפתנו...

בסערות החרדות ובזרם הפחדים האלה נתאספנו יחד, קבצנו קהל כל פינות כוללים קדש, אשר בשתי ערי ק' ירושלם וחברון, טכסנו עצה כדת מה לעשות לכרם ה' צבאות, בל יבולע חלילה, ובפרט כי נוסף עלינו יגון ואנחה, מן הגויים אילי הארץ, כי הגוים בני בליעל, יושבי חברון, מכבידים עולם הקשה על היהודים, לקחת מהם כסף מלא, בעלילות דברים, בשוד ובחמס יבואו עלינו, כי גוי נבל המה, אימת מלכות אין להם, כי לא נסו בכל אלה.. ישבנו משתוממים וכואבים על שבר בת עמינו, ולא מצאנו תרופה למחלינו, כי אם רק להודיע לרבים צערינו ולוחצינו, לפני אחינו מרחמינו, אנשי גאולתינו, היושבים בארץ מרחקים, בראותינו כי אחינו בני מדינתינו, אשר במדינת צפון ואשכנז אין לאל ידם להוש[י]ע לנו...

שלוש סיבות מודיעים כאן למצב הקשה שבו נקלעו, שהכריחם לצאת מגדרם לשלוח שד"ר מיוחד לארצות צפון אפריקה, אף "כי מעולם לא הכבדנו ולא העמסנו עליהם, לשלוח לכם שלוחא דרחמנה דידן, לבקש מכם עזרתינו ופדות נפשינו, כל עוד לא קצרה ידינו וידי אחינו בני מדינתינו מלהושיע נפשות אביונים בלחם צר ומים לחץ".

הסיבה הראשונה היא כי "זה כמו ארבעה וחמשה שנים.. נתקלקלו צנורות השפעתנו אשר מארץ מולדתינו, מצפון ואשכנז". השנית "כי זה חמשה שנים הרעב חזק בארץ". והשלישית "כי נוסף עלינו יגון ואנחה, מן הגויים אילי הארץ, כי הגוים בני בליעל, יושבי חברון, מכבידים עולם הקשה על היהודים, לקחת מהם כסף מלא, בעלילות דברים, בשוד ובחמס יבואו עלינו, כי גוי נבל המה, אימת מלכות אין להם".

על הסיבה השלישית כבר ספרנו לעיל פי"ט - תעלולות השיך עבד אל רחמן בקהלה היהודית שבחברון בשנים תרי"ב-ד. ואמנם זמן מועט אחר כתיבת כתב השד"רות שלפנינו "תפסוהו ולקחוהו לסטאמבול בשלשלאות של ברזל ועשו לו שם משפט מות" (לעיל שם).