<h3>קביעותה בירושלים</h3>

התוכנית הראשונה היתה לפתוח את הישיבה מחדש בעה"ק חברון. כך כותב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע באגרת ט"ז אלול תרפ"א המועתקת לעיל "ידידינו הרב הרש"ז שי' האוולין נוסע צלחה לעיה"ק חברון ת"ו". אמנם בי"ט מ"ח תרפ"ב כתב הרבי לרש"ז הבלין (אג"ק שלו ח"א אגרת צה):

כפי המכתב שקבלתי מהרמ"נ שי' [ה"ר מנחם מענדל נאה] על דבר חברון ת"ו, מצב המושב נהרס ל"ע, והעיקר כי התאחדו בו החופשים ביסוד בית ספר שלהם, ואשר בעת הראשונה עד אשר יסודר אי"ה הענין דת"א כדבעי יכבד הדבר מאד כי יוכל לקחת אברכים לחברון ת"ו.. ע"כ הנני חושב, אשר ראשית ההתיסדות צריכה להיות בירושלים ת"ו.

כעבור שלשה חדשים התברר יותר המצב וביום יו"ד שבט כתב לו שוב הרבי (שם אגרת קו):

אחרי נסיעתו בכלל התחילו להגיע מכתבים מתמן, ובעת הראשונה עוד לא ידעתי ממצב חברון ת"ו בכלל ובפרט ומהנעשה, ואח"כ קבלתי מכתבי ש"ב ידידנו הרשיל"א והרממ"נ שי' מבארים בדבר חברון ת"ו מההרס והשמה הרוחניות שבה, וד' הוא יודע האם אפשר הדבר ליסד בשם עתה המוסד תו"א יצ"ו הן ברוחניות והן בגשמיות.. והנה בעצם הענין אם רק אפשר הדבר לייסד הישיבה בחברון ת"ו צריכים להתחזק בעזרתו ית' ולכוננה בחברות"ו. ואם עדיין כבד הדבר אז לע"ע לייסדה בירושלים ת"ו.

כדי לברר את המצב בחברון נסעו לשם הרש"ז הבלין, עם שיל"א והרמ"מ נאה, מיד עם הגיעו לארה"ק. על כך מספר הרמ"מ נאה, באגרת שכתב אל הרבי בט"ו טבת תרפ"ב-ח (פנקס אגרות כולל חב"ד תרפ"ב):

המכ' מן ז"ך מרחשון בתשובה על מכתבינו.. קבלנו יום א' העבר, בעת שהיינו נחוצים לנסוע לעה"ק חברון ת"ו, אני וגיסי הרשיל"א יצ"ו והרז"ה יצ"ו, שבא לפה ועש"ק ו' טבת. אנחנו חזרנו ביום ג' והרז"ה שי' נשאר שמה להיות בש"ק ע"מ לחזור לע"ע לפה.

בהיותם שם הוסכם אצלהם שעדיין אין שום אפשרות לפתוח את הישיבה בחברון. השינויים האלו בחברון נעשו במשך ימי המלחמה. כבר נזכר לעיל סוף פכ"ה שכל אזרחי רוסיה גורשו מהארץ ע"י ממשלת תורכיה בתור אזרחי ארץ אויבת. רוב אנשי חב"ד - גם אלו שגרו בארה"ק - היו אזרחי רוסיה, והוכרחו לעזוב את חברון, עד שזו כמעט התרוקנה מחב"ד, כדלעיל פכ"ו. ובאשר למצב הרוחני של העיר מסופר בס' "חברון" (ע' 70):

באותה שנה (1918) מקימה המחלקה לחינוך של ההסתדרות הציונית בי"ס לבנים, בי"ס לבנות וגן-ילדים.

גם הבנין שבו התקיימה הישיבה שוב לא היה ברשות היהודים, כפי שמספר ישראל קפלו ב"התור" (גליון לב ע' 8):

בבנין הגדול, הנקרא סתמבולי, שנקנה לפני הרבה שנים ע"י האדמו"ר מליבויץ לשם ישיבה, נמצאים כהיום בית-האסורים, בית-המשפט ומהשטרה העירונית.

על כך כתב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע לרש"ז הבלין ביו"ד שבט תרפ"ב (אג"ק שלו ח"א אגרת קו):

וד' הוא יודע האם אפשר הדבר ליסד בשם עתה המוסד תו"א יצ"ו הן ברוחניות והן בגשמיות, כי האפשר יהי' לשלוח את השכנים הנמצאים שם עתה.

כך הוחלט, איפוא, בסופו של דבר, לקבוע את הישיבה בעה"ק ירושלים ת"ו, לפחות למשך התקופה הראשונה להתייסדותה. בקיץ תרפ"ג רצה הרש"ז הבלין לעשות נסיון נוסף להעביר את הישיבה לחברון. הוא כתב על כך אל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, ומזכירו ה"ר אלחנן דובער מרוזוב השיב לו בי"ב מנ"א (שם ע' רנז):

מכתביך נתקבלו עם הצעותיך ע"ד חברון.. הצעתי וחות דעתי בזה, לא להלכה רק לסברה, כיון שהמוסד לא מיוסד ומבוסס כ"כ וצריך עוד משך זמן עד שיתפרסם יותר ויתגדל מעט בכמותו ואיכותו, אין לעשות בו שינוי המקום, כי יגרום ח"ו לגריעותא ויקבל צורה חדשה.. ואם ברבות הימים יתגדל המוסד ויהי' בהאפשרות להעתיק מקומו מהכא להתם, לא הייתי מסרב בזה.

למרות זאת לא ירד הנושא מהפרק: לערך בשנת תרפ"ה הדפיסו קול-קורא למען ישיבת תורת-אמת. לא מצויין עליו תאריך, אולם מועתקת בו אגרת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע מיום ב' אלול תרפ"ד, בה הוא יוצא בקריאה לתמיכה במוסד. על הכרוז הזה חתומים הרשז"ה ושיל"א ונאמר בו בין השאר:

לתת בידנו לגשם את שאיפתנו לכונן גם את ישיבתנו בעה"ק חברון מקום אשר התכוננה בתוכה ישיבתנו לפני המלחמה.

בכל אופן, התכנית הזאת לא נמשכה לאחר חורף תרפ"ו, שבו קנו את המגרש בשכונת גבעת שאול בירושלים, כדי לבנות עליה את הישיבה, כדלקמן.