<h3>סופו של "הרב השחור"</h3>

גם בשנים הבאות הרבו לסבול יהודי חברון מידי "הרב השחור". העדות הכי טובה של התקופה הזאת היא של הקונסול הבריטי ג'מס פין, בספרו Stirring) ,Consular Chronicles of 1853-1856.Times or Records from Jerusalem (Loondon 1878 שנעתקה ע"י מיכאל איש שלום (ספונות ט, ע' שנד-ה) וקטעים נוספים תורגמו ונעתקו ע"י יערי ברשימותיו שבספריית ירושלים. העתקתי הקטעים הנוספים מתרגומו זה:

בראשית שנת 1852 נפל עבד א-רחמן שוב בידי הממשלה, ובמקומו נתמנה תורכי למותסלים. במשך ימים אחדים היה עבד א-רחמן כבול בשלשלאות בסראיה של ירושלים, אולם אח"כ הותר להלך חפשי במשך היום בערבות של שלשה אנשים. אולם עד מהרה נמלט בלילה כשהוא נושא את שלשלאותיו בקפצו מן החומה.. קבע את עצמו מיד במקום התורכי כמותסלים בחברון, והתחיל להטיל בקצץ קנסות על תושבי-העיר, וביחוד היהודים.. הדרך היחידה שנשארה לי היה לילך לחברון ולראות בעיני את תעלוליו של עבד א-רחמן, בתקוה שנוכחותי תשמש מעצור.. בהשכמת הבוקר בא רופא בית-החולים (אירופי) ואישר את השמועות הרעות על מעשי-הזוועה שנעשו על-ידי המורד (עבד אל-רחמן) ואנשי כנופייתו, והוסיף שהגידו לו, כי מנוי וגמור עמהם להטיל קנס של ארבעים ארנקים (200 לירות בקירוב) על הרובע היהודי באותו בוקר.. היהודים המסכנים.. הראו בהלה יתירה, פניהם חיוורים ועיניהם נוצצות כשהם עוקבים אחרי כל מלה וכל תנועה, מבלי דעת מה עלול האכזר לעולל עוד.

באותה שעה הצליח פין לעצור קצת בעד תעלוליו של עבדול רחמאן, אך אחרי נסעו מחברון המשיך להתעולל, וכמובא לעיל ממכתבו של פין (המועתק בספרו של חיימסון) מקיץ תרי"ד. באותו ספר מועתק גם מכתבו מיום 9 באוגוסט 1852 שבו מדווח "נתקבלו חדשות על מהומות רציניות בחברון. היהודים שם בהולים מאד".

וביום 8 בפברואר 1854 "בחברון הצלחתי לשים קץ להצקה שמציק סלאמה אחיו של עבד א-רחמן עמר ליהודים".

על סופן של הסבלות האלו כותב ר' משה רישר בספרו תבואות הארץ שער ד ישוב הארץ (בשנת תרכ"ו) "עד כי בחמלת ה' זה שמונ' שני' [בשנת תרי"ח] שתפסוהו ולקחוהו לסטאמבול בשלשלאות של ברזל ועשו לו שם משפט מות". כן יאבדו כל אויביך ה'.