<h3>פתיחה</h3>

ישראל קפלן כותב בראשית שנת תרפ"ג (התור גליון לא ע' 8):

באה המלחמה העולמית בשנת תרע"ד וזעזעה את הישוב החברוני: הפחד מהעבודה בצבא התורקי, סתימת צנורות החלוקה והתמיכות לישיבות וליתר המוסדות, שלשמם היו נשלחים שד"רים והיו מתקבלים כספים. הרעב והמחלות וכו' הכריחו את יהודי העיר לבקש להם מפלט באשר ימצאו. ע"פ הספירה, שנעשתה ע"י המשרד הא"י של ההסתדרות הציונית בשנת תרע"ח נמצאו אז בחברון 757 נפש (אשכנזים - 256, ספרדים -444, מערבים ותימנים - 57. ס"ה 757 נפש)., זאת אומרת רק החצי ממספרם לפני עשר שנים בערך.

מזמן הספירה האחרונה, היינו מזמן הכבוש [האנגלי] ועד היום ראשית תרפ"ג, נתמעט שוב הישוב כמעט עד למחצה. לפי הספירה המדויקה שנעשתה [..] חשון שנה זו, נמצאת עכשו בחברון ס"ה 413 נפש: 306 ספרדים ו-107 אשכנזים (כל תושבי חברון, מלמד 3 משפחות מהעולים, הנם כלם ילידי הארץ או היושבים בארץ עשרות בשנים)...

הכולל החב"די, הראשון בזמן ובמעלה, שאליו התיחסו עוד לפני שבע שנים [בספירה של שנת תרע"ח 34 משפחות שבהן] 165 נפש כמעט שבטל גם הוא. תשעת המשפחות מהכולל הזה, שנשארו כאן לזכר גדולתו בשנים עברו, מקבלות את חלוקתן הפעוטה מירושלים ע"י מחלק מקומי.

הסיבות המובאות כאן הן השייכות לכללות הישוב היהודי בחברון. אמנם באשר לעדת חב"ד יש להוסיף עוד אחת, והיא סיבת היות חלקה הגדול אזרחי רוסיה, שמשם עלו, ובשעת המלחמה גירשה אותם ממשלת תורכיה כאזרחי ארץ אויבת.

כך כותב הגאון ר' אברהם חיים נאה בהקדמת ספרו שנות חיים:

בעת שפרצה המלחמה עולמית נגרשנו מאה"ק על היותנו נתיני ממשלות ההסכמה. זה הי' בחדש העשירי הוא חדש טבת שנת ה' אלפים תרע"ה, והרבה מאחב"י הגרו למצרים הסמוכה לאה"ק. וביחוד בנא אמון שמה התרכזו רוב הגולים.

העומדים בראש עדת חב"ד בחברון בתקופה זו היו: הרב - שיל"א, הממונה על "כולל חב"ד" בחברון - ר' מרדכי דובער סלונים ומנהל הישיבה "תורת אמת" ר' שלמה זלמן הבלין. כשהתחילה המלחמה גורשו או ברחו שיל"א ורשז"ה לרוסיה.

נשאר מבינם בחברון רק הרמד"ס, שלא יכל לעמוד בפני סבלות תקופת המלחמה, ונפטר בשם טוב בה' טבת תרע"ו.

בתום המלחמה חזרו שיל"א ורשז"ה לאה"ק וחשבו לחזור לחברון. הם נסעו, יחד עם הרמ"מ נאה לחברון, לראות את המצב על אתר, אם אפשר לחדש שם את ישיבת "תורת אמת". בראותם את מצב העיר ראו שאין שום אפשרות לפתוח שם את הישיבה, כפי שיסופר לקמן פל"א. כך בטל למעשה הישוב החב"די בחברון. כאמור לעיל נשארו בחברון בשנת תרפ"ג 9 משפחות מחב"ד שהמשיכו לקבל תמיכה ע"י משרד כולל חב"ד בירושלים. בפנקס אגרות כולל חב"ד מהשנים תרפ"ב-ח רשומים 9 ראשי המשפחות, בנוסף למספר אלמנות ויתומים, שקיבלו תמיכה באד"ש תרפ"ד. אמנם ברשימת אלול תרפ"ד רשומים רק 4 ראשי משפחה, בנוסף למספר אלמנות ויתומים. רשימה זו, בשינויים קלים, מופיעה בכל החלוקות של השנים תרפ"ד-ח. ראשי העדה הקטנה הזאת הם הרב ר' יעקב יוסף סלונים והממונה ר' שמואל תנחום שוחאט. ובמשך הזמן הזה התיישב שם גם התמים הנעלה ר' משה גולדשמיד הי"ד, והיה הוא רוח החיים בין אנשי חב"ד הספורים בחברון.

בד' שבט תרפ"ט כותב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, אל מוהרש"י חיים, בקשר ליישוב החב"די בחברון (עודנו בכתובים):

על אדות המושב דחברון ת"ו בודאי הי' צריכים לתת כחות ע"ז כי לע"ע עזוב הוא במאד והשי"ת יחוס וירחם בגו"ר וזה ודאי כי הי' ראוי לקבוע שיעור לימוד תניא ולקו"ת וחזרת דא"ח, כי לעת מן העתים גם לימוד כתב אשר בו מבואר ענין של עבודה מותר הדבר, וברור אשר התלמיד החשוב רמ"ג [ר' משה גולדשמיד הנ"ל] שי' שו"ב הי' מקבל על עצמו עול של למודים אלו באהבה וחבה, רק שיהיו שומעים, וזה תלוי בהמקבלים, וכאשר כ' נתעורר בזה הרי יעורר עוד אחב"י ואז יביא בעזה"י מהכח אל הפועל, והשי"ת יהי' בעזרם בגו"ר.

בחודש תמוז תרפ"ט ביקר כ"ק אדמור מוהריי"צ נ"י בחברון. הביקור מתואר בס' התולדות שלו ח"ד ע' 33, ובס' חברון ע' 262-261. הוא ביקר בבית הרב ר' יעקב יוסף סלונים וסייר את נחלתו - חצר רומנו. חזר מאמר בביהכ"נ וביקר בישיבת סלבודקה.

ימים מועטים אחרי הביקור הזה עלה הכורת על הישוב היהודי בחברון, בפרעות תרפ"ט. ר' משה גולדשמיד הנ"ל הי' בין הנטבחים, הי"ד. היהודים הניצולים עזבו את חברון והישוב היהודי בחברון שבת.