<h3>פתיחה</h3>

כבר סופר בפרק הקודם על שליטת העריץ עבד אל רחמן על תושבי חברון ועל דמי החסות שהיה מקבל מהעדה הספרדית ומעדת חב"ד.

בשנת תקצ"א שלח המושל המצרי, מוחמד עלי, את בנו איברהים פחה לכבוש את א"י וסוריה. הוא ניהל את מסע המלחמה בהצלחה ונעשה מושלו הכללי של השטח שנכבש - משנת תקצ"ג עד שנת ת"ר. בתחלת קיץ תקצ"ד מרד בו השליט עבד אל רחמן הנ"ל ובחודש תמוז בא איברהים פחה עם צבאו לדכא את המרד. על התוצאות קוראים אנו במכתב שכתבו ראשי עדת חב"ד אל כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק", הרה"ק ר' חיים אברהם באדמו"ר הזקן והרה"ק ר' נחום באדמו"ר האמצעי, אחרי הפרעות והרעש, בח' אלול תרצ"ד (מגדל עז ע' תקכ. אהל רח"ל ח"א ע' 468):

יתבשרו אדונינו משלומינו הטוב ושלום כל אנ"ש שי' כל הכתוב לחיים אחרי רוב הצרות וההרפתקאות שעברו עלינו על ראשינו מים הזידונים בזה הקיץ כמו שהודענו לכ"ק, אך חשש אולי לא הגיע לידי כ"ק ועלינו מוטל הדבר חובה להודיע צערא דרבים ברבים.

הנה ביום א' ט' אייר העבר מרדו הגוים אנשי עיר הזאת עם כל הכפרים אשר סביבותינו על המשנה שר צבא של מצרים יר"ה אשר הוא בכאן כמו מלך ממש, והרגו כמה מאנ"ח שעמדו בכאן והנשארים בערך ארבעה מאות אנשים נסגרו במבצר הנק' כלא בלשונם, עד שמשך כמה שבועות מחמת שכלה אצלם מזון ומשתה הוכרחו להמסר בידם. גם התפארו עלינו לסכן אותנו במיתות אחזריות ומשונות, רק בחמלת ה' עלינו וע"י הוצאות רבותו שהוכרחנו ליתן להשרים יושבי עה"ק אשר בכל יום ויום צווחו הב הב עד אין מספר, וב"ה אשר יד השרים היתה להצילנו מת"י. גם אנ"ח שבתוך המבצר התפארו עלינו שע"י הפולווער שיש אתם הרבה מאד ידלקו וישרפו את כל העיר, ובכל יום ויום היינו מסוכנים משני הצדדים, ואימות מות נפלה עלינו.. ובכל יום ויום היינו מצפים על ביאת השר עם חילו אך אוי ואבוי זה היום שקיווינוהו מצאנו ראינו רעה.

ביום ב' כ"ח תמוז בא לכאן המשנה עם חילו וכבש את העיר ונהפך עלינו בלהות קיווינו לאור ושמה לצלמות כי עלה מות בחלונינו. אוי נא לנו כי חטאנו וניתן רשות למשחית לשלול ולבוז אותנו ואת בתינו שרפו באש והחריבו חפשו אחר מטמונים וכל אשר בתוכם לקחו עד אשר לא השאירו לנו שריד שמן זית שפכו והכלים שברו ולא נשאר חרש לחתות אש מיקוד ולאסוף מים מגבא. נשים רבות עינו וטמאו ס"ת מחמדי עינינו מהם שרפו מהם קרעוהו פרעוהו גזרוהו לגזרים ופשטום על הארץ ועינו משים עליהם ס"ת מגוללות בדם הרוגים שתי נשים וילד אחד השופך בבה"כ שלנו. גם חכמי הספרדים נהרגו בביתם, מעי מעי על חלליהם עיני עיני על חלליהם ה' ינקם דם עבדיו ונקם ישיב לצריו. וכלי הקודש לקחו בידם ולא נשאר בבה"כ לא פרוכת ולא מפה לכסות בה השולחן ולא מטפחת לנגב בה הידים ונשארו בערום ובחוסר כל.

מלבד הסיפור הנ"ל הם מספרים באותה אגרת גם על רעידת האדמה:

ביום א' ט"ז אייר הייתה בכאן רעידת ארץ ברעש גדול אשר כמה וכמה בתים בחצר היהודים נפלו מזה והשלכנו את משכנותינו וברחנו לנפשינו ע"פ השדה והיינו שם שבוע שלימה בין הגוים מזוינים כולם בכלי זיין וכלי משחית כשה בין הזאבים, וכל שעה ושעה משבעת הימים היתה רעידת הארץ ברעש גדול רח"ל. וגם אח"כ ערך ארבעה שבועות הי' הרעידה לפרקים רחוקים ולא ברעש גדול כ"כ כמו בשבוע הראשונה ולולי ה' הותיר לנו שריד כמעט כו'.

מחמת כל הצרות שעברו עליהם במשך הקיץ הם פונים בבקשה מיוחדת לעזרה:

אתאנו לחלות פני כ"ק ימחלו נא להודיע צערינו ברבים אל אחינו אנ"ש גואלינו אנ"ש מרחמינו יוסיפו נא אומץ איזה מנה חדשה איש כברכתו אשר ברכו ה' בתוספות מרובה להחיותינו כי עת צרה היא ועת לחננה כי דלוני מאד. גם אח"כ עלה יוקר השערים מכל מידי דחיים על חד תלת ממש, וכאן אנחנו לווים בנשך כסף ונשך אוכל להשיב את נפשות העטופים ברעב ממש לבד מחובות הישנים השתרגו ועלו על צווארינו חובות חדשים, על החדשים אנו [מח]שים ועל הישנים אנו מצטערים כי בטחנו בחסדיהם המרובים כה יעשו וכה יוסיפו לחזק ישיבותינו בקודש שנוכל לישב השקט ובטח, ומי שאמר לעולמו די הוא יאמר לצרותינו די.