כא

[reshimo]

ומובן אשר גם בכל הסוגים, השבועה היא בירור אשר עבודת היצ"ט, הסכם היצה"ר ופעולת הגוף, היו באמת לאמיתו, אבל עיקר השכר בא בשביל פעולות יצ"ט יצה"ר והגוף, ולא בעד זה שבפנימיותו טוב הוא.

* * *

והפסק הוא זה ישבע וזה ישבע .

כי גם ברשע שייך ענין השבועה, וכנ"ל שכאו"א מישראל, יהי' איך שיהי', פנימיות נפשו אך טוב הוא,

ואם נשבעו שניהם, אז עושה המצוה נוטל שתות, כי ע"י שבועתו נתברר אשר תשש כח יצרו עד שפנימיות נפשו יכלה להתגלות,

וע"י שהשני נשבע גם על חצי השליש שכנגד הגוף, נתברר, אשר ההתעוררות והתוכחה פעלו לא רק תשישת היצר אלא גם פעולת הגוף,

וא"כ בהשתתפות שניהם בא הגוף לעשית המצוה.

* * *

והי' לבאר, אשר כמו שבנדו"ד כפשוטו, הנה בטענת כולה שלי כאו"א אומר אנא אגבהי', אבל אפשר ג"כ שיטעון אנא אגבהי' והקניתי לחברי החצי, וחצי' שלי, ואז דינו כדין מי שטוען אנן בהדי הדדי אגבוה – כמו"כ הוא, ע"פ משנת"ל, אשר אפשר שגם מי שהוא בסוג צדיק, יטעון, שבהשתתפות שניהם נעשית המצוה, וחצי' שלו, ואז דינו כדין הבינוני דלעיל. וכן אפשר שהבינוני יטעון, שגם בלי עזר המוכיח הי' עושה המצוה, כי היצ"ט שלו בעצמו נצח את היצה"ר, ונכנס בסוג צדיק לאותה מעשה, ולכן כולה שלו, ואז דינו דין בבא א' דמתני'.

עוד זאת: כמו שבנדו"ד כפשוטו יש עוד אופני טענות, וכמ"ש בתוספתא כללו של דבר כו' – כמו"כ הוא, ע"פ משנת"ל, אשר, לדוגמא, הבינוני אפשר שיטעון: חלק היצ"ט כולו שלי, ובנצחון היצה"ר נשתתפנו שנינו, ולכן ג' רביעית שלי, ועוד כיו"ב.

אלא שבמתני' ותוספתא נקטו רק אופנים העיקרים, והם: כולו טוב, ומתאים בכלל לסוג הצדיק באותו דבר. חציו טוב וחציו רע,[/reshimo]