ז

[reshimo]

דמשני דבבא דחצי' שלי קמ"ל סברא דאערומי קמערים, והקשה דהא אין זה חידוש כ"כ, וטפי הו"ל לומר, דאשמעינן דלא נימא דיטול החצי במיגו, לזה קמ"ל דמיגו להוציא לא אמרינן. והניח בצע"ג.

ולכאורה י"ל בתירוץ קושיא זו – ע"פ מ"ש במרדכי (ריש מס' זו) ובשט"מ בשם הרא"ש, דלפטור משבועה דמתני', דאינה אלא מתקנת חכמים (ה' ע"ב), די במיגו כל דהוא (ועיין ר"ן פ"ז דשבועות בסוגיא דשכיר, ובנ"כ השו"ע חו"מ סצ"ג ס"ב בזה). – וס"ל להתרצן בגמרא (ח' ע"א) דהא דקמ"ל במתני' דאערומי קמערים וגם מיגו כל דהו לית לי', הוא חידוש יותר גדול מהא דמיגו להוציא לא אמרינן.

ויש לחזק תירוץ זה, ולתרץ גם הא דלא תני במתני' דינא דזה אומר שליש שלי, דהוא משום דס"ל למתני' , דדינא דמיגו להוציא סברא פשוטה היא – ומהתוספתא ידעינן אנן דהסברא בפשיטות הוא, דמיגו להוציא לא אמרינן – ולא צריכא להשמיענו (ובפרט שלדעת התוס' כאן הרי לכ"ע לא אמרינן מיגו להוציא). ומפני זה ג"כ מוכיח התרצן דאין לומר – כקושית תורעק"א – דחצי' שלי אתי לאשמועינן דמיגו להוציא לא אמרינן, דא"כ הרי הו"ל למיתני במתני' דינא דשליש שלי, דמחצי' שלי לא נדע דין דמיגו להוציא בבירור, כיון די"ל הטעם דלית לי' מיגו, כתירוץ הנמוק"י. גם אין לומר דחצי' שלי קמ"ל סברת הנמוק"י, כיון שיש לדחות – וכן הוא האמת אליבא דתוס' – שהוא משום דמיגו להוציא לא אמרינן. וזיל הכי קמדחי לה וזיל הכי קמדחי לה. ועכצ"ל דקמ"ל דאערומי קמערים.

ובתוד"ה וזה הנ"ל, מתרץ בחצי' שלי שהוא משום דמיגו להוציא לא אמרינן, כיון דידעינן כבר מהתוספתא דליתא לסברת הנמוק"י.

עכ"פ – במתני' לא נתבאר דינא דשליש שלי, וגם אין ללמדו מבבא דחצי' שלי כנ"ל. משא"כ בתוספתא דנחית לבאר דין זה ג"כ.

ב) כי עביד בגמרא צריכותא דמציאה ומקח וממכר, הנה במציאה אמר (רע"ב) דמורה היתר לומר איזל איתפס ואתפליג [/reshimo]

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.