ו

[reshimo]

הקשו הראשונים, דיהא נאמן – בשבועה – דחצי' שלו, במיגו דאי בעי אמר כולה שלי.

ותירץ בנמוק"י, דאין כאן מיגו, דאי הי' נוטל חציו, יותר הי' נוח לו לומר חצי' שלי וליטול כל תביעתו, מלומר כולה שלי ושלא יטול אלא החצי.

וכבר תמהו על תירוץ זה (עי' תפארת ירושלים על משניות) מדינא דתוספתא ריש מס' זו, דאיתא שם בזה אומר כולה שלי וזה אומר שליש שלי, דישבעו וזה נוטל ה' חלקים וזה נוטל שתות. ולפי סברת הנמוק"י קשה, דהאומר שליש שלי יהא נאמן, במיגו דאי בעי אמר כולה שלי ונטל טפי משליש.

וי"ל דמפני זה לא ניחא לי' לתוס' תירוץ הנמוק"י, ותירצו – (ד"ה וזה נוטל. ב"מ ב' ע"א) – דהא דהאומר חצי' שלי אינו נוטל אלא רביע, הוא משום דמיגו להוציא לא אמרינן, ומטעם זה, הרי גם באומר שליש שלי, לא יטול אלא שתות. ואתי שפיר דינא דתוספתא. – ועיין בנמוק"י ג"כ עוד תי', אשר ע"פ יתיישב דין התוספתא, והנמקו"י עצמו הזכירה בסד"ה.

ולכאורה יקשה, דאם כן, במתני', במקום הבבא דזה אומר חצי' שלי, דקמ"ל דאינו נוטל הרביע אלא בשבועה, ולא אמרינן דליהוי כמשיב אבידה ויפטר משבועה, משום דאערומי קמערים, כדאיתא בגמרא (ח' ע"א) – טפי הוי לי' למיתני במתני' דינא דזה אומר שליש שלי, דילפינן מני' תרתי: א) מהא דנוטל שתות ולא שליש, ידעינן דמיגו להוציא לא אמרינן – דבבבא דאומר חצי' שלי יש לומר הטעם דאינו נוטל החצי כתירוץ הנמוק"י, ולא משום דמיגו להוציא לא אמרינן, ב) מהא דאינו נוטל אלא בשבועה, ש"מ סברא דאערומי קמערים.

ואף את"ל, דלא ניחא לי' למסדר המשנה לדלג מזה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי, לזה אומר כולה שלי וזה אומר שליש שלי, כיון שע"פ הסדר צ"ל אופן דזה אומר חצי' שלי באמצע – בכ"ז ק"ק דהו"ל למיתני במתני' גם דינא דזה אומר שליש שלי, לאשמעינן דמיגו להוציא לא אמרינן, כיון דנחית במתני' לפרטי אופני דשנים אוחזין בטלית, במקום דיש חדוש.

וי"ל, בהקדם קושית תוס' רעק"א (במשנתינו ס"ק ד) אש"ס[/reshimo]