ג

[reshimo]

ב"ה.

הנהוג מימי קדם אשר לפרקים ידועים, ובפרט בתחלת וסוף ה"זמן", מתקבצים תלמידי הישיבה, ועמהם התלמידים מלפנים, או מכיריהם וחבריהם תלמידי ישיבות אחרות, ומזמינים אחד מהמשפיעים והר"מ, או מי שראוי לכך, לדבר לפניהם בעניני המסכת, אשר עוסקים בה, אם ע"ד ההגיון או הפלפול, או ע"ד הרמז ודרוש, או בעניני עבודת ד', ע"פ יסודות לקוחים מפי ספרים ומפי סופרים.

כמובן, אין כל השיחות והזמנים שווים. והדברים נאמרים באריכות או בקיצור, בעומק יותר או בהרחב הביאור, לפי מצב הנאספים בהבנה בכלל, ולפי מה שהורגלו בדרך זה – (פלפול או הגיון, רמז או דרוש וכיו"ב) – בפרט.

בבואנו עתה להו"ל, ע"פ דרישת רבים מהתלמידים, אי אלו משיחות הנ"ל, בחרנו, בתור התחלה, בשיחה הבאה לקמן. ומכמה טעמים.

א) התחלת מס' ב"מ, כיון שמס' זו נלמדת בכמה מהישיבות ב"זמן" זה.

ב) שיחה שנושאה ביאור סוגיא שלמה ואופן למודה בחיי הנפש, כיון שדרך זה עדיין חדש הוא בעיני רוב התלמידים, אף שישן נושן הוא דרך פי' ענין דתורה בחיי הנפש, וכאשר מלאים מזה מדרשי רז"ל וספרי גדולי ישראל. ועייג"כ ביד החזקה הל' תשובה פ"ג ה"ד וסוף הל' מקואות.

ג) שיחה, אשר, לפי מצב הנאספים אז, נתבארו כל הענינים שבה, באופן מובן גם למתחילים בדרך זה, גם לאלו שרק לראשונה פוגשים הם במושגי חיי הנפש ועניני'.

ואנו תפלה, אשר כאו"א מתלמידי הישיבות, בערכו בינו לבין עצמו דין וחשבון אמתי ממצב בנ"י האיום בכלל וממצבו הוא בפרט,[/reshimo]