קג

[reshimo]

– היכל – אף שאז האכילה נעלית יותר]. ואחרי ההתקשרות כללית ביתר שאת, מזה"פ [ע"ד חנוך לנער. התחלות קשות], מתחיל בפרטי העבודה מנורה ושלחן.

והנה כ"ז הוא כדוגמת ימי המעשה ושבת. אבל ישנם זמני התעוררות פנימית ביותר, כשיערה עליו רוח ממרום, שהאדם חש עצמו מופשט לגמרי מגשמיותו. ובפרט עלול ביותר לזה בעשי"ת, שע"ז ארז"ל דרשו ה' בהמצאו וכו' ויחיד אימת (מצוי לו. רש"י)[/reshimo]

[pianuach]

(קטורת, שדוגמתו היא ההתקשרות דתפלה³⁵⁰) קודם לשולחן (שרומז על הענינים הגשמיים, כמו אכילה ועשיית חפציו), וקודם גם למנורה (שרומזת על הענינים הרוחניים, כמו תלמוד תורה³⁵¹) .

ו להעיר, שהאיסור לאכול קודם התפלה (שדוגמתו היא הקדימה דמזבח הפנימי לשולחן) הוא לא רק בימות החול, שאז הגולם (האכילה וכו') אינו זך ונקי כ"כ, אלא כמו"כ הוא בשבת – שהוא דוגמת ה היכל – ד אף שאז הגולם זך ונקי, ובמילא האכילה היא נעלית יותר (כנ"ל סנ"ו), מ"מ, צריך להקדים תחילה תפלה, ענינו של מזבח הפנימי שבו פוגע תחילה ].

ו הענין בזה – ש אחרי ההתקשרות ה כללית להקב"ה ביתר שאת, המרומזת בפגיעה ב מזבח הפנימי שעליו מקטירים הקטורת [ שהיא בדוגמת החינוך שבהתחלת העבודה, ע"ד " חנוך לנער "³⁵² , "כמשל התינוק שמחנכין אותו . . ע"י איזו תוספת כמו איזו התקרבות או איזו מתנה . . משום שכל התחלות קשות "³⁵³ ] , אזי מתחיל בפרטי העבודה, שהם מנורה ושלחן.

סו . והנה, כל זה (הכניסה מהחוץ לעזרה, ומעזרה להיכל) הוא כדוגמת ימי המעשה ושבת , שבימי המעשה נמצא רוב היום מחוץ לעזרה, ובזמנים מיוחדים (כשנזכר שהוא שלוחו של מקום וכו') מתחיל להכנס מן החוץ לעזרה, ועד שנכנס להיכל, ששם גם הגולם דדבר הנאכל (לחם הפנים שע"ג השולחן) הוא זך ונקי, שענין זה עיקרו בשבת (כנ"ל סנ"ו-ח) .

אבל, ישנם זמני התעוררות פנימית ביותר – כשיערה עליו רוח ממרום ³⁵⁴ – שהאדם חש עצמו מופשט לגמרי מגשמיותו , היינו, לא רק שגשמיותו נעשית זך ונקי (כמו בשבת שהוא בדרגת ההיכל), אלא שחש עצמו מופשט מגשמיותו לגמרי .

ובפרט עלול האדם ביותר ל בוא למצב זה – בעשרת ימי תשובה, שעל זה [/pianuach]