ק

[reshimo]

אבל לבוא לעבודה דהיכל שהגולם זך וכנ"ל, גם ההתחלה בעבודה צ"ל באופן נעלה יותר, דכשמתבונן איך שהי' מושקע בהבלי העוה"ז וכו' וצר לו מאד מזה, יעמוד נגד כל מונע מהגוף וכו', ובסיוע עסקו בתומ"צ מקודם, שהתורה היא עוז ותושי' (תו"א בחדש הג' ), עוז לנפש ומתשת כח הגוף (סנה' כו: וב"מ פד . ), וגם המצות הרי כשזה קם זה נופל (פסחים מב:) ומצוה גוררת מצוה (אבות ד' ב'), ועייג"כ סוטה (כא . ), עיכ"ז בא למדרי' עבודת הקטרת. וזהו שאין מערכה על מזה"פ [כי אין שייך[/reshimo]

[pianuach]

ומזה מובן שמדריגת הקטורת, שהנשמה לבדה מושלת ומתקשר בה' בלי מונע, היא מדריגה נעלית יותר ממדריגת ההיכל338; אבל אעפ"כ, כדי לבוא לעבודה דהיכל, שהגולם זך, וכנ"ל שעניניו הגשמיים הם בשביל כוונה אלקית כו' – הנה גם ההתחלה בעבודה זו צריכה להיות באופן נעלה יותר, וזהו שתיכף בכניסתו לעבודה דהיכל פגע תחילה במזבח הפנימי שבו נעשית עבודת הקטורת.

סג . וההסברה בזה – דלכאורה כיצד תוכל להיות תחלת הכניסה לעבודה דהיכל באופן נעלה כזה – דכשמתבונן איך שהי' תחלה מושקע בהבלי העוה"ז וכו', וצר לו מאד מזה, אזי יעמוד נגד כל מונע מהגוף וכו',

ובסיוע עסקו בתומ"צ מקודם, שהתורה היא עוז ותושי' (תו"א ד"ה בחדש השלישי ובהוספות339 ), עוז לנפש ומתשת כח הגוף (סנהדרין כו, ב וב"מ פד, א 340 ), וגם ע"י המצוות ניתוסף כח בנפש ונחלש כח הגוף , ש הרי כשזה קם זה נופל (פסחים מב, ב 341 ), ומצוה גוררת מצוה (אבות פ" ד מ" ב), ועיין ג"כ סוטה (כא, א) ש"מצוה בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא" (מגנא מן היסורין ומצלא מיצה"ר שלא יכשילנו לחטא342) ,

הנה על ידי כל זה (תוקף העמידה נגד כל מונע מהגוף, והתשת כח הגוף כו')[/pianuach]

הערות

  1. 338. כלומר, לא זו בלבד שנרגשת מציאות הגוף אלא שהוא טפל ובטל לנשמה, וכל עניניו הגשמיים הם בשביל כוונה אלקית שהיא קיימת לעד (שזוהי מדריגת ההיכל שגולמו זך ונקי ללא פסולת והפסד, כנ"ל ס"ס), אלא יתירה מזה, שלא נרגשת מציאות הגוף ועניניו הגשמיים, אלא כל ענינו הוא הנשמה (וע"ד המבואר בסה"ש תש"ג ע' 145 במעלת סעודת מצוה לגבי סעודת שבת ויו"ט).
  2. 339. ושם (סז, ב): "התורה שנק' עוז נק' ג"כ תושי' . . העוז של התורה ליתן כח לנפש האלקית ולהתיש כח גשמיות הגוף וחומריותו". ובהוספות (קט, ב): "עוז וכח לנשמות האלקות בלתי יכשל כחם בעוונות ולא יהי' מקום ליניקות החיצונים . . ונמצא יש בתורה ב' היפכים, עוז ותושי', עוז לישראל ותושי' לאוה"ע" (ומוסיף, "ולכך נק' סיני שירדה שנאה לאומות העולם").
  3. 340. בסנהדרין שם: "למה נקרא שמה תושי', מפני שהיא מתשת כחו של אדם". ובב"מ שם (ובפרש"י): "חזיי' ריש לקיש (לר' יוחנן) ושוור (קפץ) לירדנא אבתרי', אמר לי' (ר' יוחנן) חילך לאורייתא (כמה כחך יפה לסבול עול תורה), קביל עלי' (עול תורה), בעי למיהדר לאתויי מאני' ולא מצי" (לקפוץ כבראשונה, דמשקבל עליו עול תורה תשש כחו).
  4. 341. ושם (בנוגע לצור וירושלים): "אמלאה החרבה, אם מלאה זו חרבה זו, ואם מלאה זו חרבה זו".
  5. 342. פרש"י שם.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.