פד
[reshimo]
להשכל, עד שנק' מין האדם, שמעלתו היא שכל ודעת, בשם מין המדבר*. ואיפסקא הילכתא דחש"ו, שאין בהם דיעה, דבור אין להם (חולין יב:) אף שמעשה יש להם. ולמע' מכולם המח', שאין שם גולם, ואמרו דמעשה מרכבה הנק' דבר גדול (סוכה כח . ), ידיעת הבורא דעה גדולה, הנה בדבור נמסר רק ראשי פרקים (חגיגה יג . ), והוא מבין מדעתו וידע סוף הדבר ועומקו (יסוה"ת ספ"ב),
----------
*) מדבר ולא משכיל (אדנ"ע ד"ה ).[/reshimo]
[pianuach]
להשכל, עד שנקרא מין האדם – שמעלתו היא שכל ודעת – בשם מין המדבר * . ואיפסקא הילכתא דחרש שוטה וקטן, שאין בהם דיעה – דיבור אין להם (חולין יב, ב), אף שמעשה יש להם , שבזה מודגשת שייכות השכל לדיבור יותר מאשר למעשה .
ג) ולמעלה מכולם – עולם המחשבה, שאין שם גולם כלל (אפילו לא גולם זך ונקי כגולם הדיבור), רק צורה בלבד, בדוגמת עולם המלאכים שהם צורה בלא גולם, ויודעין את הבורא דעה גדולה כו'. ו השייכות דעולם המחשבה לעולם המלאכים מרומזת גם בכך ש אמרו חז"ל דמעשה מרכבה, הנקרא דבר גדול (סוכה כח, א), ע"ד ידיעת הבורא דיעה גדולה שבעולם המלאכים, הנה בדיבור נמסר רק ראשי פרקים (חגיגה יג, א), והוא מבין מדעתו וידע סוף הדבר ועומקו ( הל' יסוה"ת ספ"ב), היינו, שעיקרו במחשבה דוקא.
----------
*) ויתירה מזה – שנקרא מדבר דוקא, ולא משכיל ( כפי שמבאר כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע ב ד"ה 265 ). [/pianuach]
הערות
- 265. בדרושי אדמו"ר מהר"ש (סה"מ תרכ"ח ע' קסז. המשך וככה תרל"ז פכ"ב) מבואר ש"יתרון האדם על הבהמה הוא מה שהאדם הוא מדבר . . שאם נאמר שיתרון האדם הוא היותו בעל שכל, א"כ גם הבהמה יש לה קצת שכל . . ויש במין החיות גם פקחים . . רק עיקר מעלתו (של האדם) הוא היותו מדבר, ולכן נחלק בשם זה דוקא, ולא בשם שכל או חכם, להיות כי זה נמצא גם במין החי", וממשיך לבאר ששרש כל הבע"ח מבחי' החכמה, ואילו דיבור האדם שרשו מכתר. וראה בארוכה סה"ש תורת שלום (ע' 245) – מענה על השאלה "הרי מעלת האדם על החי הוא בזה שהוא בר שכל, ולמה ה"ה נק' מדבר, הי' צריך להקראות משכיל" – שאף שהשכל מתלבש באותיות, מ"מ, שרש האותיות הוא למעלה מהשכל, מעצם הנפש, "ולכן נק' מדבר . . זהו עיקר מעלת האדם שיש לו עצם הנפש שיש בה אותיות . . שזהו"ע שלמעלה מהשכל" (וראה גם המשך תער"ב ח"ב ע' תתקד, ש"הכ"ב אותיות הקבועים בפה בה' מוצאות . . אין התהוותם בפה, שהרי האלם יש לו ג"כ המוצאות, וגם הבהמה יש בה כל המוצאות, ומ"מ אין בהם הדבור כו', אלא שמקור הדבור הוא בנפש . . עיקר בחי' הדבור שבאדם דמצד זה נק' מדבר . . הוא בחי' הכ"ב אותיות שבנפש . . וזהו עיקר מדרי' המדבר שיש בו כח הדבור (גם בשעה שאינו מדבר), כי הדבור שמצד המוצאות יכול להיות גם לא במדבר . . צפור המדברת ע"י שמלמדים אותה תנועת המוצאות, ואינה במדרי' המדבר . . מפני שאין בה כח הדבור").
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.