פד

הערות

1. 265. בדרושי אדמו"ר מהר"ש (סה"מ תרכ"ח ע' קסז. המשך וככה תרל"ז פכ"ב) מבואר ש"יתרון האדם על הבהמה הוא מה שהאדם הוא מדבר . . שאם נאמר שיתרון האדם הוא היותו בעל שכל, א"כ גם הבהמה יש לה קצת שכל . . ויש במין החיות גם פקחים . . רק עיקר מעלתו (של האדם) הוא היותו מדבר, ולכן נחלק בשם זה דוקא, ולא בשם שכל או חכם, להיות כי זה נמצא גם במין החי", וממשיך לבאר ששרש כל הבע"ח מבחי' החכמה, ואילו דיבור האדם שרשו מכתר. וראה בארוכה סה"ש תורת שלום (ע' 245) – מענה על השאלה "הרי מעלת האדם על החי הוא בזה שהוא בר שכל, ולמה ה"ה נק' מדבר, הי' צריך להקראות משכיל" – שאף שהשכל מתלבש באותיות, מ"מ, שרש האותיות הוא למעלה מהשכל, מעצם הנפש, "ולכן נק' מדבר . . זהו עיקר מעלת האדם שיש לו עצם הנפש שיש בה אותיות . . שזהו"ע שלמעלה מהשכל" (וראה גם המשך תער"ב ח"ב ע' תתקד, ש"הכ"ב אותיות הקבועים בפה בה' מוצאות . . אין התהוותם בפה, שהרי האלם יש לו ג"כ המוצאות, וגם הבהמה יש בה כל המוצאות, ומ"מ אין בהם הדבור כו', אלא שמקור הדבור הוא בנפש . . עיקר בחי' הדבור שבאדם דמצד זה נק' מדבר . . הוא בחי' הכ"ב אותיות שבנפש . . וזהו עיקר מדרי' המדבר שיש בו כח הדבור (גם בשעה שאינו מדבר), כי הדבור שמצד המוצאות יכול להיות גם לא במדבר . . צפור המדברת ע"י שמלמדים אותה תנועת המוצאות, ואינה במדרי' המדבר . . מפני שאין בה כח הדבור").