פג
[reshimo]
ועולמו של האדם ג"כ מחולק לג"ח, עולם המח' עולם הדבור ועולם המעשה. דבמעשה – שאצל האדם גם המעשה שלו מחובר מגולם וצורה, שכל מעשיו צ"ל בהשכל – אבל בכ"ז מצד הגולם, גוף המעשה, משתוה הוא לשאר הנבראים. הדבור גם הוא מגולם וצורה הוא, אבל גולמו זך ונקי. וכרמז רז"ל דאף דעקימת שפתיו הוי מעשה אבל רק מעשה זוטא (חי' הרשב"א שבועות כא), או דחשיב מעשה רק משום דמביא לידי מעשה (תוד"ה ר"י ב"מ צ:. עיין לקו"ת לג"פ סד"ה מים רבים). והדיבור שייך ביחוד[/reshimo]
[pianuach]
נג . ו מצד השיווי ודמיון שבין האדם והעולם (כנ"ל ס"נ), הנה עולמו של האדם ג"כ מחולק לג' חלקים – עולם המחשבה, עולם הדיבור, ועולם המעשה , שהם בדוגמת ג' החלקים שבעולם260:
א) עולם המעשה – הוא בדוגמת עולם השפל, דבמעשה – אף שאצל האדם גם המעשה שלו מחובר מגולם וצורה שכלית , ש הרי כל מעשיו צריכים להיות בהשכל (שזוהי צורה נעלית יותר מצורת שאר הנבראים שבעולם השפל) , אבל בכל זאת, מצד הגולם, גוף המעשה, משתוה הוא לשאר הנבראים.
ב) עולם הדיבור הוא בדוגמת עולם הגלגלים שגולמם וצורתם נעלים יותר, כי, גם הוא (הדיבור) מגולם וצורה הוא, אבל גולמו זך ונקי מהגולם דגוף המעשה , וכרמז רז"ל דאף דעקימת שפתיו הוי מעשה 261, אבל אין זה רק מעשה זוטא בלבד ( חידושי הרשב"א שבועות כא 262), או דחשיב מעשה רק משום דמביא לידי מעשה ( תוד"ה רבי יוחנן ב"מ צ, ב 263 . עיין לקו"ת לג"פ סד"ה מים רבים 264) , ו גם הצורה שבו היא למעלה מהצורה שבמעשה – שהרי הדיבור שייך ביחוד [/pianuach]
הערות
- 260. ראה לקו"ת ר"פ בלק (ובכ"מ), שמחשבה דיבור ומעשה הם כנגד ג' עולמות בי"ע.
- 261. ב"מ צ, סע"ב. וש"נ.
- 262. בשבועות שם (א): "לאו . . שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר". ובחידושי הרשב"א: "הק' הר"ם (הר"י מיגש) והא הני נמי איכא בהן מעשה הקצת שפתים, וקי"ל בסנהד' (סה, א) דהקצת שפתים מעשה, ותירץ דמעשה כל דהו הוי, אבל בעלמא בעי' מעשה רבה, והתם בסנה' אמ' דהקצת שפתים מעשה זוטא הוי".
- 263. בב"מ שם: "חסמה בקול והנהיגה בקול, ר' יוחנן אמר חייב". ובתוס' שם: "תימה דבפ' ג' דשבועות אמר רבי יוחנן . . כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו, חוץ מנשבע מימר ומקלל חבירו בשם, והלא רבי יוחנן גופי' קאמר הכא דעקימת שפתיו הוי מעשה, א"כ נשבע ומימר ומקלל חבירו בשם אמאי מחשיב אותן לאו שאין בו מעשה. וי"ל דלא קאמר רבי יוחנן דעקימת שפתיו הוי מעשה אלא הכא משום דבדיבורי' קעביד מעשה שהולכת ודשה בלא אכילה . . אבל נשבע לא עביד בדיבורי' מעשה כו'". ועד"ז לענין עדים זוממין, "דבדיבורייהו מתעביד מעשה שמתחייב הנדון" (וראה גם לקו"ש חי"א ע' 83 ואילך).
- 264. ושם (נח נד, ד. נדפס באוה"ת נח (כרך ג') תרטז, ב), בענין מעלת מצוות מעשיות, כולל גם "מצות הדיבור של התורה, וכמ"ש והגית בו כו', ועקימת שפתיו הוי מעשה כו'" – "כ"ה בגמ' פ"ז דב"מ ד"צ סע"ב, ובסנהדרין דס"ה ע"ב ופ"ק דכריתות ד"ג סע"ב. וע"ש בתוס' דב"מ שם שהקשו ע"ז, ותירצו . . ולתירוצם צ"ע איך כאן נק' מעשה. וי"ל שגם כאן הוא דבור המביא לידי מעשה דגדול תלמוד שמביא לידי מעשה" (ושם מביא גם מחידושי הרשב"א דעקימת שפתיו הוי מעשה זוטא).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.