יז
[reshimo]
והוא פשוט, דהא להרמב"ם נר שלא כבה רק מתקנו, ובפרט נהמ"ע, וכנ"ל דמניחו דולק. וזהו פי' דממנו הי' מדליק היינו את המנו' בה"ע, ובו הי' מסיים חלוף הפתילה וההטבה אז. – והוא ע"ד פירש"י במנחות. – ונ"ל ברור דלפיה"מ הא דאמר ברפ"ו ומניח את[/reshimo]
[pianuach]
גם ביום, ולאידך גיסא, הרי גם נר המערבי מדשנו קודם ההדלקה בין הערביים, ובשעת דישונו אינו דולק גם הוא, וא"כ במה נחשב נר מערבי תדיר משאר הנרות?
יא . והוא פשוט :
דהא ל דעת הרמב"ם – נר שלא כבה אינו מכבו מדשנו ומדליקו, אלא רק מתקנו, ובפרט נר המערבי, וכנ"ל (ס"ו, בהחילוק שבין דישון נר מזרחי לנר מערבי) דמניחו דולק , וא"כ, הא דשנינו ש"ממנו הי' מדליק" – לא קאי על הטבת הבוקר, שאז (אינו מדליק, אלא) רק מניחו דולק52, אלא על ההדלקה בין הערביים .
וזהו ה פירוש ד"ממנו הי' מדליק", היינו , מדליק (לא את הנרות שכבו, בהטבת הבוקר, אלא) את המנורה (כולה, לא רק הנרות שכבו) בין הערביים 53 , "ובו הי' מסיים" חלוף הפתילה וההטבה אז – לאחרי הדלקת הנרות בין הערביים . – והוא ע"ד פירש"י במנחות שם54 .
– ונראה לי ברור דל שיטת הרמב"ם ב פירוש המשניות, הא דאמר ברפ"ו [/pianuach]
הערות
- 52. ולכאורה יש לומר, שגם כאשר מצאו שכבה שאז צריך להדליקו, הרי הדלקה זו אינה אלא תיקון הנר (שהדליקו אמש) שיהי' דולק, והיינו, שההדלקה בבוקר (לדעת הרמב"ם) היא בכלל הטבה , כמ"ש בפירוש המשניות: "הטבת נרות הוא נקור הנרות והדלקה מה שכבה מהם וחילוף הפתילות". –ולהעיר מדיוק לשון הרמב"ם בהל' תמידין ומוספין פ"ג ה"י-יא: "דישון המנורה והטבת הנרות בבוקר ובין הערביים מצות עשה . . אין מחנכין את המנורה אלא בהדלקת שבעה נרותי' בין הערביים", היינו, שבנוגע לבין הערביים כותב לשון הדלקה, ואילו בנוגע לחיוב השוה בבוקר ובין הערביים כותב לשון דישון והטבה; ואח"כ מפרש "מהו דישון המנורה, כל נר שכבה מסיר הפתילה וכל השמן שבנר ומקנחו ונותן בו פתילה אחרת ושמן אחר . . ומדליק נר שכבה, והדלקת הנרות היא הטבתם" (הי"ב), היינו, שהדלקת נר שכבה בבוקר היא (לא הדלקה, אלא) הטבה , שפירושה, להחזיר הדבר לאיתנו, שיהי' דולק כמקודם (ראה לחם משנה שם).
- 53. וכלשון הספרי שם ומתני' דתמיד רפ"ו: "שממנו מדליק(ין) את המנורה בין הערביים ".
- 54. ושם (פו, ב): "ובה הי' מסיים, כדתנן בא ומצא שתי נרות מזרחיות דולקים . . מכבה האחת שבצד מזרח ומדשנה, ומניח האחרת שבצד אותה שבמזרח הוא נר מערבי, ומניחה דולקת עד לערב ומדליק האחרות שכבו בשחר, ומטיבו וזורק מה שנשאר מן השמן ומן הפתילה לחוץ ונותן בה שמן ופתילה ומדליקה כדי לקיים בה מצות הדלקה, ומסיים בה הדלקה שהי' מדליקה בתר כל הנרות". ולכאורה כוונת רבינו במ"ש "והוא ע"ד פירש"י במנחות" (ע"ד, ולא ממש) – שזהו כפירש"י במנחות רק בנוגע לסדר העבודה , שתחילה מדליק כל הנרות מנר המערבי, ואח"כ מטיבו כו' (דלא כפירושו בשבת (כב, ב) שתחילה מסיים ההטבה, ואח"כ מדליק ממנו כל הנרות), אבל לא בנוגע להפירוש ד"ובה הי' מסיים", שהרי רש"י במנחות מפרש "מסיים בה הדלקה "*. ---------- *) ואולי י"ל הטעם שמפרש רבינו לשיטת הרמב"ם ש"בה הי' מסיים" קאי על חילוף הפתילה וההטבה (ולא על ההדלקה, כרש"י במנחות) – שעפ"ז יומתק הא ד"מניח את המערבי דולק", שרק מתקנו, ואינו מכבו מדשנו ומדליקו שנית (שלזה לא מספיק הטעם "שממנו הי' מדליק את המנורה בין הערביים", שהרי גם אם יכבהו וידליקו יוכל להדליק ממנו בין הערביים, כנ"ל ס"ז) – שאינו יכול לכבות ולדשן נר המערבי בבוקר (ולהדליקו שנית), משום שבו צריך לסיים ההטבה (גם הטבת הבוקר) לאחרי שמדליק ממנו את כל הנרות בין הערביים (אלא שעדיין נשאר הצ"ע על לשון המשנה , שהטעם הוא לפי "שממנו מדליק כו'" (כנ"ל ס"ז)).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.