קלג

[reshimo]

כיון דכתיב ואת המנורה נוכח השלחן בעינן דחזי אהדדי, כי צ"ל השואה בין ב' העבודות.

[או י"ל עפמ"ש בתו"א ויקהל דהארון מנורה ושלחן רומזים על תורה בשרשה גילוי' במדות וכשנעשית לחם ומזון לנפש וזהו המ"ד דכולם צו"ד מונחין].

והחלוק דלמוד התורה דארון או מנורה י"ל דרמז הארון הוא הלמוד דתורתן אומנתן* או בביטול לגמרי, וע"ד שמצינו בר"א הגדול שלא אמר דבר שלא שמע

----------

*) תורתן אומנתן תו"א המגביהי ובי'.[/reshimo]

[pianuach]

המנורה להשולחן לא הי' מכוון ביניהם אלא "משוך כלפי חוץ קימעא", " כיון דכתיב ⁴⁷² ואת המנורה נוכח השלחן בעינן דחזי אהדדי " – כי צריכה להיות השוואה בין ב' העבודות , שהעבודה הרוחנית (מנורה) והגשמית (שולחן) צריכים להיות בהתאם ובהשוואה זל"ז .

[או יש לומר ע"פ מ"ש בתו"א ויקהל ⁴⁷³ דהארון מנורה ושולחן רומזים כולם על תורה , אלא שהארון הוא "כמו שהתורה בשרשה ", המנורה היא גילוי' של התורה במדות , ו השולחן הוא כש התורה נעשית לחם ומזון לנפש . וזהו טעם המ"ד דכולם (לא רק הארון, אלא גם המנורה והשולחן) צפון ודרום מונחין ⁴⁷⁴, לפי שכולם רומזים על תורה שכל הדרגות שבה הם קדושה אחת⁴⁷⁵ ].

פה . ו יש להוסיף ולבאר החילוק דלימוד התורה דארון או מנורה להדעה ששניהם מונחים צפון ודרום מצד שייכותם לתורה:

אף שארון ומנורה שייכים שניהם לתורה – יש לומר , דרמז הארון הוא הלימוד דתורתן ⁴⁷⁶ אומנתן *, או הלימוד בביטול לגמרי, וע"ד שמצינו ברבי אליעזר

----------

*) תורתן אומנתן – ראה תו"א דרושי חנוכה ד"ה מי כה' אלקינו המגביהי וביאורו ⁴⁷⁷ . [/pianuach]