קטז

הערות

1. 413. בהל' יסוה"ת פ"ב שם: "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם במעשיו . . ויראה מהן חכמתו . . מיד הוא אוהב . . וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד . . ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם וכו'". ובפ"ד שם: "בזמן שאדם מתבונן בדברים האלו ומכיר כל הברואים ממלאך וגלגל ואדם כיוצא בו, ויראה חכמתו של הקב"ה בכל היצורים וכל הברואים, מוסיף אהבה למקום . . ויירא ויפחד וכו". ובהל' תשובה שם: "העובד מאהבה . . היא מעלה גדולה מאד, ואין כל חכם זוכה לה, והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקב"ה אוהבו". "כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה . . עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה מגלים להם רז זה מעט מעט ומרגילין אותן לענין זה בנחת, עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה". "על פי הדעה תהי' האהבה, אם מעט מעט ואם הרבה הרבה. לפיכך צריך האדם לייחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ובתבונות המודיעים לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג, כמו שבארנו בהלכות יסודי התורה". – אלא שחילוקים אלה הם כתוצאה מהחילוקים בהבנה והשגה , ולא מצד ההתחלקות בהמדות עצמם, כמו בהחילוק שזה עומד מאהבה וזה עומד מיראה, ועד"ז בשאר המדות.
2. 414. נעתק לעיל בהערה 389.
3. 412. ושם: "למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין". – ולכאורה הכוונה, שבזה מודגש הצורך וההכרח שבעבודת הלב, בנוסף על עבודת המוח (וראה גם קונטרס התפלה פ"ח (ס"ע 19)).