עה

הערות

1. 223. ראה גם לקו"ש חט"ו ע' 450.
2. 224. בראשית א, לא.
3. 221. ושם (מח, א): "כללות ישראל שהם ששים רבוא נשמות פרטיות הם כללות החיות של כללות העולם כי בשבילם נברא, וכל פרט מהם הוא כולל ושייך לו החיות של חלק אחד מששים ריבוא מכללות העולם התלוי בנפשו החיונית להעלותו לה' בעלייתה וכו'" (שלכן, "כל תכלית של ימות המשיח ותחיית המתים שהוא גילוי כבודו ואלקותו ית' (תכלית כוונת הבריאה) . . תלוי בהמשכת אלקותו ואור א"ס ב"ה לנפש החיונית שבכללות ישראל . . ע"י קיומה כל רמ"ח מ"ע . . שמירתה כל שס"ה מצות ל"ת", עיי"ש בארוכה).
4. 222. ושם: "במתהוים השפלים יהי' כל חלק בעבור החלק הבא אחריו . . מדרגה אחר מדרגה עד שתתעלה באחרונה אל הצורה האנושית . . שהיא תכלית כל ההויות השפלות . . להיותו סוף כל ההוויות השפלות ונתקבצו בו כל השלימויות הפרטיות שנמצאו בכל שאר הבעלי חיים, היו השגותיו כלליות ושכלו כללי . . יוכל להשיג בשכל הכללי אשר בו כל התחבולות הפרטיות אשר בכל אחד מהבעלי חיים וכל ההשגות והמדות הפרטיות אשר להם . . ויתקבצו בו ויהיו בו כלליים", עיי"ש בארוכה*.
5. 225. ושם (ד"ה אחר כן ראה להסתפק) – לאחרי שמבאר ש"אדם השלם" הוא "כשיהי' כולל הדעת והמעשה": "מדוע המציא הקב"ה כל האנשים אשר לא יציירו מושכל לנפשם, ואנו רואים שרוב בני אדם . . רקים מן החכמה ---------- *) וראה גם קונטרס העבודה שם: "וכמ"ש החוקרים שכל דבר נברא בשביל איזה תכלית, דהיינו להגיע למה שלמעלה ממנו, ותכלית הדומם הוא בשביל הצומח, ותכלית הצומח ליכלל במדריגת החי, ותכלית החי ליכלל במדריגת המדבר, ותכלית המדבר הוא להגיע למה שלמעלה מהעולם כו'". ובהערת רבינו שם מציין ל"ס' העקרים מ"ג פ"א" (וראה גם בשאר המקומות שמציין שם).