סימן נא

סימן נא

כתיבת ותרוכית בגט ¹⁹³¹

מחרת יום הכפורים תקפ"ג

אה' ידידי הרב המפו' ושנון הותיק מ' נתן סגל ¹⁹³²

קודם ר"ה העבר מצאתי דאתאי לידי איגרתך החמודה, וחדאי נפשאי בפלפולא טבא.

... ¹⁹³³ ואגב ראיתי לעוררך מאי דתמיהא לי מלתא טובא, ולא זכיתי לשאול את פי קדשו של רבינו הגאון אחמו"ר נ"ע, במה שנוהגין לכתוב בגט ותרוכית בוי"ו בין הר' לכף, ומאריכין הוי"ו שיהא ניכר היטב, ולדידי חזי לי שאינו ע"פ הדקדוק. דמ"ש בב"י (סי' קכ"ו) דלא לישתמע שהיא המגרשת, דהיינו שלא לטעות שהוא לשון עבר לנקבה נסתרת או נוכחית (כלומר שהבעל מדבר עמה בלשון נוכח כמו אנת אנתתי), דבין כך ובין כך לא הוה לן לכתוב יו"ד בין הכ' להתי"ו, שהיו"ד הוא סימן למדבר בעדו, משא"כ לנקבה נסתרת או נוכחית לא שייך יו"ד, אלא שבלשון נסתר הכ' בפת"ח והת' רפוי' ¹⁹³⁴ , ובלשון נוכח הכ' בשו"א וגם הת' דגושה ובשו"א ¹⁹³⁵ . ושלשתן במקרא אחד נאמרו, בותצחק שרה ¹⁹³⁶ מתורגם וחַיִיכְתְ ¹⁹³⁷ , היוד בחירק והכ' והת' בשו"א והתי"ו דגושה, ובלא צחקתי ¹⁹³⁸ מתורגם לא חַיְיכִית ¹⁹³⁹ , ביו"ד בין הכ' והת', שהיו"ד הוא הסימן למדבר בעדו, והכי נמי כן הוא בותרוכית.

אבל להיות הוי"ו בסימן, הוא מלתא דתמיהא טובא. שהרי הוי"ו הוא בשרש המלה, קודם הכ' שהוא מעצם הפעולה, ושם אין שייך כלל מקום ההבדל, כי אם באותיות השימושיות שאחר שרש המלה, ובשרש המלה עצמה נמי אין להיות הוי"ו נוספת.

ובאמת בתשובות להרמב"ן (סי' קמ"ה) משמע שיש לכתוב ותריכית, ביו"ד בין רי"ש לכ', אלא שהב"י כתב עליו שאין לו טעם. ולענ"ד הטעם פשוט, דכל לשון כבד מתורגם ביו"ד נוספת בין ה' פעל להלמ"ד ¹⁹⁴⁰ , כמו ויגרש את האדם ¹⁹⁴¹ מתורגם ותריך, וכן בגמרא פרק המגרש (דפ"ה סע"ב) אתקין רב פטיר ותריך. ואם כוונתו שברבות המלה לא שייך היו"ד, הכי נמי לא שייך הוי"ו, ואדרבה הוי"ו לא מצינו נוסף כלל בשרש הפעל בין הע"פ ללמ"ד פעל. וביבמות פט"ו (דקט"ו ע"ב) אנא אנדרונילאי פטרית ותרכית בלא יוד ובלא וי"ו (ומכל מקום נראה דהקריאה בגמרא בציר"י הריש והת' בקמץ ¹⁹⁴² , בשגם כי מצינו שגם ברבות המלה לא נשמט היו"ד בתרגום בלשון כבד), אבל הוי"ו אינו ענין כלל.

וזו"ז יקבל החו"ש מאדה"ש ¹⁹⁴³ כנפש תדרשנו לטובה

יהודא ליב בא"א מוהר"ר ברוך ז"ל מיאנאוויטש