סימן מו

סימן מו

נשא אשה ומת בקטנותו אין זקוקה ליבם ¹⁷⁹²

על דבר הקטן שנשא אשה ומת בעודו קטן פחות מבן י"ב שנה, הנה זה פשוט שאין בקידושין כלום אפילו מדרבנן כשהוא פחות מבן י"ב, אפילו לפי דעת הב"ח ¹⁷⁹³ דמחמיר אם השיאו אביו, דהיינו בשנת הי"ג דוקא דמצוה קעביד, ואף גם זאת השיגוהו האחרונים, וכבר האריך בזה הרב בעל תורת יקותיאל בתשובות שבסוף ספרו סי' ט', ועשה מעשה רב, והסכימו כמה גדולים חקרי לב במדינת ליטא ופולין ויצא הדבר בהיתר. ואף שבמהרי"ק שרש ל"ב ¹⁷⁹⁴ כתב בשם רבנו יצחק בר יהודה דאם קידש אביו לו אשה צריך ליתן גט דזכין לאדם שלא בפניו, הא תברא בצדו שחלקו עליו רבנו שלמה ב"ר שמשון ורבנו קלונימוס איש רומי. גם בתשובות ושב הכהן ¹⁷⁹⁵ כתב בשם ראב"ן ¹⁷⁹⁶ שחלק על רבנו יצחק בר יהודה הנ"ל. וכבר האריך בזה בתשובות מהרי"ט ספר ב חלק אה"ע סי' מ"א, דלא שייך לומר בה זכין לאדם כו', דאין זכות כל כך, דגברא בדיק ונסיב, ושמא אין זו אשה המרוצה לו, והאריך שם בראיות דלא תקינו רבנן כלל נשואין לקטן אפילו על ידי אביו. ובפרט בזמן הזה שאין רגילות שאביו יקדש בעצמו לכלתו בשביל בנו, ומסתמא בנו קידש בעצמו ¹⁷⁹⁷ , וכ"כ בתשובות ושב הכהן הנ"ל, שאינו ענין לנידון דידן שהקטן קידש בעצמו, שכבר יצא הדבר בהיתר כמ"ש בתורת יקותיאל כו' והסכימו בהיתר זה כמה רבנים. וכן נראה שהסכים בפשיטות רבינו הג' אחמו"ר ז"ל נ"ע בתשובות שבסוף ספרו ¹⁷⁹⁸ , ומזה אין להאריך.

ברם כגון דא צריך לאודועי, שצריכה ב' עדים כשרים שהיה קטן בשעת מיתה, כמשמעות פשט לשון הרמב"ם פ"ב מהל' אישות ¹⁷⁹⁹ , ותשובת מהר"ם שבמרדכי סוף פרק מצות חליצה ¹⁸⁰⁰ , ובתשובות מיימוניות סוף ספר נשים ¹⁸⁰¹ , וכמ"ש רבינו אדמו"ר ז"ל נ"ע בתשובתו ¹⁸⁰² , וכאשר האריך בזה בתשובות מהרי"ט ספר א סי' מ"א ונ"א. ואף שיש קצת לחלק לפי דעתי ¹⁸⁰³ , ולהקל בקטן דלא תקינו רבנן נשואין כלל, יותר מבקטנה דתקינו לה רבנן נשואין. מכל מקום אין לסמוך על סברא זו להתיר ספק דאורייתא ספק יבמה לשוק, בלי העדאת שני עדים כשרים כדין תורה.