אוצר החסידים שארית יהודה שו"ת אבן העזרסימן מד

סימן מד

מסל"ת שחזר בו מחמת יראה, אם נאמן לאסור ¹³⁵⁶

מנחם יצא לעבודת מלך העולם ¹³⁵⁷ , לבו פתוח בתורה כפתחו של אולם ¹³⁵⁸ ה"ה נ"א ידידי ידיד עליון ויראיו הרב המפורסם מוהר"מ מענדל ¹³⁵⁹ שי'

על דבר השאלה דסיביר, הראני ידידנו הרב ר"א ¹³⁶⁰ נ"י בהיותי בוויטעפסק. ושאלתיו מה דעתו בזה, והשיבני שדעתו בפשיטות להתיר על פי הגוי מסל"ת ושאמר קברתיו גם כן. ואף שלכאורה מאמר הגוי מכחשת אותו, מכל מקום לדברי שניהם מת, ועוד שהרי יש לומר שדברי שניהם אמת כמובן. ולא שת לבו ¹³⁶¹ אל החזרה מה שהגוי הראשון חזר בו, וגם אנכי לא שאלתיו אחרי רואי שלא שם אל לבו, מפני שהי' הדבר ברבים ולא רציתי להכניס עמו בפלפולים בפני רבים. והן אמת נראה כי כל ספיקותיו דמר הוא מחמת החזרה, שלא רצה, לבדו בלי הסכמת חביריו, ליכנס בסלע המחלוקת שבין מהרי"ט ס"א סוס"י נ"ב ובין תשובות הב"י בדין מסל"ת סוס"י ד' ¹³⁶² , והיא גם כן מחלוקת הראשונים שבין מהר"י ווייל סי' קס"ד ובין מהרא"י סי' רכ"א ¹³⁶³ , בפירוש דברי מהר"מ ב"ב ¹³⁶⁴ . ואמנם בנידון דידן שהחזרה יש לה אמתלא מחמת יראה, נלפענ"ד שצדקו דברי הב"י שם בסוף דבריו, דאינו נאמן לאסור יותר מלהתיר, והוא תלמוד ערוך ¹³⁶⁵ גבי ערלה שאינו נאמן לאסור, משום דלא נתכוין אלא להשביח מקחו, ופשיטא דאפילו מהרי"ט מודה בזה. ואולי חושש מעכ"ת לדעת ראבי"ה שברא"ש ¹³⁶⁶ ומרדכי פ"ג דמ"ק ¹³⁶⁷ , דסבירא ליה דנאמן להחמיר אף בכה"ג, אך הנה שם מחלקותו בצדו בשם מהר"מ ¹³⁶⁸ , דאף המחמיר לא החמיר אלא בדבר שבידו, וכן פסק ביו"ד סי' י"ו ¹³⁶⁹ , והרשב"א ¹³⁷⁰ סבירא ליה להקל אף בכה"ג ¹³⁷¹ , וכן פסק בשו"ע יו"ד סוס"י רצ"ד (עי' פרי חדש ליו"ד סי' ס"ט סוף ס"ק [מ] ¹³⁷² ). ולא עוד אלא שהרשב"א סבירא ליה אף בעדות אשה אינו נאמן אלא להתיר ולא לאסור כמו בשאר איסורין. ואם כן במשאל"ס דרבנן ודאי דיש לסמוך עליו. וכל שכן שגם לדעת מהר"ם פליגי מהר"י ווייל ומהרא"י, וכן מהרי"ט וב"י, והי' ראוי להתיר אפילו בחזרה ממש בלי שום אמתלא, ומכל שכן כשיש אמתלא וניכר שהאמת הוא כך.

וע"ד השאלה השנית אשר נשאלנו בחורף העבר, לא נפלאת היא ולא רחוקה להתירה ¹³⁷³ על פי תשובות הרא"ש כלל נ"א ועל פי תשובות מהרי"ק שרש קפ"ד ¹³⁷⁴ ואין צריך לפרש לחכם כמי"ב ¹³⁷⁵ . אפס מה שכתב מעכ"ת להודיע לו אם נפל טעות בהעתק. בנו מודיעני שכתוב שם שם האחות שטשריע, והרי יכול לקרותו שצערא, וכידוע שכל הכתוב שם הוא בלשון עלגים ולעגי שפה, ולכן טעה בנו וכתב יו"ד במקום הרי"ש ¹³⁷⁶ , כי לא הי' יכול לכוין היטב ביאור השם. ובקשתי לזרז להחיש מכתבו אלי, כי כבר ביקשה האשה ממני פעמים רבות על ידי קרובה, והבטחתי להם שבבואה לכאן אושיב בית דין להתירה. ועתה כבוא מעכ"ת ¹³⁷⁷ , מוכרח אני להמתין עד בוא דבריו אלינו.

הערות

1356. נדפסה בשארית יהודה מילואים סי' כז, מכתי"ק 231 קעג, א.
1357. ע"פ חגיגה טז, ב. ומתוך סיום התשובה נראית הכוונה, שזה עתה חזר אדמו"ר הצמח צדק מנסיעתו.
1358. ע"פ עירובין נג, א.
1359. כ"ק אדמו"ר הצמח צדק.
1360. כנראה מוה"ר יצחק אייזיק בהר"ד, מ"ץ דוויטבסק, בעל שו"ת פני יצחק. והיינו שבהיות מהרי"ל בוויטעפסק הראה לו מוהרי"א בהר"ד, את השו"ת שקיבל בזה מאת כ"ק אדמו"ר הצמח צדק (שלא הגיעה לידינו).
1361. מוהר"א מוויטעפסק הנ"ל.
1362. במסל"ת שאחר כך חזר בו, אם נאמן לאסור.
1363. אם הפסול לעדות נאמן לאסור האשה.
1364. בתשובות מיימוניות נשים סי' י.
1365. יבמות קכב, א: עובד כוכבים שהיה מוכר פירות בשוק ואמר פירות הללו של ערלה הן ... לא אמר כלום (לאוסרם על כך אלא הלך אחר הרוב, רש"י) לא נתכוון אלא להשביח מקחו.
1366. סי' לב.
1367. סי' תתקכה.
1368. שכתבו שם משמו, שחולק על ראבי"ה, ואינו נאמן לאסור.
1369. סעיף יא.
1370. בשו"ת ח"א סי' קיח.
1371. אף כשהוא בידו, אם נתכוין להשביח מקחו.
1372. שהרשב"א פליג אראבי"ה הנ"ל.
1373. אף שבמכתב שהגיע להודיע שמת, לא נתפרש שמו וכו' די הצורך, דכל היכא דהדברים מוכיחים שהוא המת לא חיישינן דאתרמי כו'.
1374. נתבאר לעיל סי' כח ס"ז ד"ה ומעתה יש לומר.
1375. כמותו ירבו בישראל.
1376. כנראה הי' כתוב במכתב הבן "שצעיא".
1377. שחזר מנסיעתו, כדלעיל בתחלת התשובה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.