סימן לב

סימן לב

בענין הנ"ל ⁷²¹

שאלת אדמו"ר הצמח צדק

... ⁷²² עתה באתי על של תורה. היות כי איש אחד ממחנינו דוחקני להורות לו בדין אשתו שנעקר מקורה ונפל לבית החיצון ומוצאה דם על העד, ואומרת שמרגשת נפילת החתיכה ואז מוצא[ת] דם ואינה יכולה להבחין אם היא הרגשת נפילת החתיכה או הדם, כי בשעת נפילה כ[ו]אב לה. ואף גם כי הכרתי ופלתי ⁷²³ ורבינו ⁷²⁴ ז"ל מקילים בזה אם רואה שלא בהרגשה, מכל מקום במעיל צדקה ⁷²⁵ פסק להחמיר, וגם בסדרי טהרה ⁷²⁶ כתב טוב לפני האלקים ימלט מזה. ומכל מקום במקום עיגון אין ברירה, כי קשה גירושין.

ובאמת שקשה מאוד, היות כי כל הבנין מיוסד עפ"י הר"ש ⁷²⁷ לבד, אך כבוד אאזמו"ר נ"ע ⁷²⁸ כתב דגם להתוס' והרמב"ם אפשר דמודו כיון דאין דרך ראיי' בכך, ולא הבינותי, כיון דלרש"י ⁷²⁹ האי טעמא [ד]אין דרך ראיי' בכך לחוד לא מהני, אלא אם כן יש הפסקה וחציצה גם כן, דהא לרבי זירא דאין דרכה לראות דם בשפופרת, אעפ"כ לא ממעטינן לי' רק משום בבשרה שלא יהא הפסק, אלא דבדרכה בכך אפילו הפסק לא מהני, וכן יש לומר להתוס' והרמב"ם, אם כן מה יתן ומה יוסיף לנו שאין דרך ראיי' בכך, מכל מקום ליכא חציצה ואי אפשר למעוטי מבשרה לשיטתם. והן המה רוב הפוסקים, היינו שיטת רש"י, ושיטת תוס' ורמב"ם, ושיטת רמב"ן ורשב"א ⁷³⁰ .

בשגם דקשיא אפילו להר"ש, ומצאתי קושי' זו בחי' הס"ט על נדה ⁷³¹ , מהא דאמר רבי יוחנן (דף מ"א ע"ב) עד שיצאת מדוה דרך ערוותה, ולפי' הרא"ש תיפוק לי' דאין דרך ראי' בכך. והוא ז"ל ישב דרבי יוחנן ודאי פליג באמת אדרבא ⁷³² דמסיק דכולי עלמא אין דרך כו', מדאמר המפלת חתיכה קורעה כו'. ומכל מקום דוחק, דתלמוד ערוך (שבדף מ"א) יהי' שלא על פי הלכה, וכל שכן דריש לקיש פליג אדרבי יוחנן ומטמאה אפילו דרך דופן כו'.

וגם שבנידון דידן אין ברור שרואה שלא בהרגשה כנ"ל ⁷³³ , אלא שאין כאן הרגשה ברורה גם כן. אך יש קצת מעלה שמרגשת כאב, והקיל בזה בצמח צדק ⁷³⁴ . לכן גודל בקשתי מיני' דמר לכתוב לי דעת תורה למעשה ולהלכה, ואני השבתי להאיש הנ"ל שאני מצפה על מכתבו דמר.

תשובה

מה שהקשה מעל' על פירוש הר"ש מסוגיא דריש פ"ה דאמרי' משום רשב"י אין האשה טמאה אלא עד שיצאה מדוה דרך ערותה, ותיפוק ליה דאין דרך ראי' בכך, דנפקא לן ממבשרה. לכאורה קושיא אלימתא היא, וגם אני נתקשתי בזה מעודי ⁷³⁵ . ומה שתירץ בזה בס' ס"ט יפה כ' עליו מעכ"ת. ועוד דבגמ' ⁷³⁶ מקשינן לי' לרבי זירא מהא דאמרינן משום רשב"י המפלת חתיכה קורעה כו' ומשני הכי השתא כו', ולא מקשי מאידך דר"י משום רשב"י ⁷³⁷ , דאע"ג דאין דרך אשה בכך לראות דרך דופן, אפילו הכי אצטריך קרא ואיש אשר ישכב כו'.

אבל שבתי וראיתי אחר העיון דלא קשה מידי, דהא לרבינו שמשון טהורה בדם המקור היכא שאין דרך ראי', היינו בדם שיצא מהחתיכות שבבית החיצון, וכמ"ש הטור ורבינו ירוחם ⁷³⁸ , כל זמן שהחתיכות בבית החיצון כו' (ומשום הכי בשעת וסתה מטמאים כל הפוסקים, זולת הט"ז ⁷³⁹ , שהדם נוזל מן המקור הנשאר למעלה, וכמ"ש הרמב"ם בפי' המשניות בפ"ב במשנת משל משלו חכמים כו', ויחובר עורק בקערורית הרחם כו') ודכוותי' בחתיכה שבגמ' שממנה למד הר"ש דינו, מיירי שהדם הוא בתוך החתיכה, אלא שהחתיכה פלי פלויי, אבל דם בעין הנוזל מעורק שבקערורית הרחם, כיון שהוא דם בעין ממש, כדרך שהאשה רגילה לראות אם הי' בבשרה, אלא שעכשיו הקדימו את הדם קודם שיצא דרך בשרה והוציאוהו דרך דופן, סלקא דעתך אמינא דטמאה, שהרי זהו דם הנוזל מעורק שבקערורית הרחם בכל עת וסתה, והי' יוצא דרך בשרה, ואין שינוי מחמת הדם אלא מחמת שהקדימוהו והוציאוהו קודם שיצא לבשרה, משא"כ דם שבחתיכה, שהשינוי הוא בדם עצמו שנתאסף תוך החתיכה.

אלא שאם כן צריך ליתן טעם על שפופרת [מאי טעמא] הוי אין דרך ראי', לא מיבעי אם הכניסה השפופרת בפרוזדור ויצא ממנה הדם בשעת וסתה, כמ"ש רבינו ⁷⁴⁰ נ"ע לדעת הרמב"ם ⁷⁴¹ , שהדם הי' יוצא בלאו הכי לולי שהקדימתו השפופרת, דודאי דמי להא דדם דרך דופן וכנ"ל, אלא אפילו לפי מה שכתב רבינו נ"ע ⁷⁴² לדעת הר"ש שהשפופרת במקור, וכן משמע מדברי הטור ושו"ע שכתב ודוקא חתיכות קטנות כמו שפופרת כו', וכמו שפירש בב"י שלמד כן מדטהר בשפופרת כו'.

אלא דקושי' זו לא על הר"ש לבדו יצא אלא על כל הפוסקים, דכולם כתבו הטעם בשפופרת משום דאין דרך ראי' בכך ⁷⁴³ . ומאי אית לן למימר דלדידהו הוה אין דרך ראי' הוא משום חציצה והפסקה, דבהפסקה וחציצה אין דרך ראי' בכך, הכי נמי איכא למימר לפירוש הרא"ש דטעמא דשפופרת דאין דרך ראי' הוא משום חציצה והפסקה. ומה שכתב דפליגא רבי אליעזר ורבנן בטעמא דקרא רבי אליעזר סבר משום חציצה ורבנן סברי משום דאין דרך ראי', הכי פירושו, דרבי אליעזר סבר דטעמא דחציצה לחוד הוא, אבל כי ליכא חציצה אפילו אין דרך ראי' נמי, ורבנן סברי דטעמא דחציצה גופא הוא משום דאין דרך ראי' וכנ"ל ⁷⁴⁴ .