סימן ל

סימן ל

פאר פאל 697

לכבוד אה' ידידי ורב חביבי הרב המופ' החריף כו' מוה"ר נחמן 698 נ"י

שאלתו שאלת חכמה הגיעני לנכון, וכבר השבתי לו על ידי איש אחד מוויטעפסק, שהבטיח לי למסור בעין יפה לעוברים ושבים מקהלתכם שמצויין שם תמיד. אך כעת אתרחיש נוסע שלוחו של ידידנו מוה"ר יהודא מס[ענא?], שאומר שמידו בודאי יגיע למעל' בלי שום חשש ספק, אמרתי להשיב שנית, כי כולי האי ואולי לא הגיע לידו המכתב הראשון, והייתי נחשד בעיני מעל' שלא חשתי להשיבו ח"ו.

על דבר האשה קשת רוח שיוצא מבטנה כמלא אגרוף, וכשמשמשת להחזיר מוצאת דם, ונקרא שמו בפי לשון מע"כ בשם שבר. הנה יש בזה ב' מינים 699 . הא' שנקרע עור הפריסה מעל הבני מעיים ועל ידי כן הבני מעיים יוצאים, כדרך שיש גם כן באנשים, ובזה ודאי אין לחוש לדם המקור כל עיקר. אך בזה המין ממין השבר אין מצוי בו דם כלל. ולבבי ידמה באשה זו שהיא ממין הב', והוא הנקרא בפי הפוסקים בשם עקירת המקור, שנעשה מחמת לידה קשה ומילדות שאינן בקיאות. אשר ידוע למעל' שכמה דיואות נשתפכו וכמה קולמסי' נשתברו בהרבה פוסקים ובתשובות האחרונים, ועל פי מעשה דרבינו שמשון 700 , לפי פירושו בגמ' רפ"ג דנדה 701 אין דרכה של אשה לראות כו'. ויש בזה להאריך הרבה.

אך מה שאני מורה ובא הלכה למעשה, בהסכמת רבינו הג' אחמו"ר ז"ל נ"ע 702 , אודיעו בקיצור נמרץ, שאם ידוע לה שבעוד היות החתיכה למעלה בעומק אינה רואה שום דם בבדיקתה 703 , רק בצאתה לחוץ על ידי מגע החתיכה בעצמות הקטנות הסוגרות דלתי בטנה נמצא דם על העד, ואף לפעמים מצוי ששופעת גם כן, שיש לטהר אליבא דכו"ע. לא מיבעי אליבא דרבינו שמשון לכל הפירושים שנאמרו בו, כמ"ש הב"י 704 והב"ח 705 , שכיון שבשעה שעקרה לא הי' דם אלא בחתיכה כו', אלא אפילו להחולקים עליו יש לטהר.

כי זאת חקרנוה אני ורבינו אחמו"ר ז"ל על פי הדאקטאר המפורסם מו"ה ישעי' נ"י, שהאמת הוא כמ"ש בתשו' נודע ביהודה 706 , שעקירה זו היא לא עקירת האם ממש, כמו שחשב הכרתי ופלתי 707 , אלא היא עקירת עליונו של פרוזדור, והדם המתהוה בו אינם דם המקור אלא הוא מחמת עיפוש והפסד הבשר, לפי שנתלש ממקום חיותו במקצת, ואפילו הוא מעורה ומחובר במקצת במקומו, מכל מקום כיון שיוצא ממקומו לחוץ מתהוה בו עיפוש והפסד, והראי' שהדם מעורב בליחות, ולכן לא נמצא בו דם כשהוא עדיין בעומק בפנים, לפי שהאם לא ניזוזה ממקומה כלל, כי היא קבועה על יתרים 708 חזקים, ואם היתה האם ניזוזה ממקומה היתה פוסקת לראות כלל. וכולי האי ואולי הוא קרוב הדבר שלכן הוסיפו הטור ורבנו ירוחם 709 במעשה דרבינו שמשון ולא היתה פוסקת כו'. ועם היות שכתבו כל זמן שהחתיכות בבית החיצון, הנה אפילו כשהוא בעומק בפנים עדיין היא בבית החיצון 710 , כל זמן שלא הגביהתו למעלה הרבה בעומק לפנים מכדי שהשמש דש, והגבהה כזו אי אפשר להיות כלל כי אם על ידי כלי המיוחד לכך אצל הדאקטורי' כידוע 711 . וגם ראי' שעקירה זו אינה עקירת האם, שהמילדות אומרות שנשים כאלו יכולות לילד, דבשעת הלידה אוחזות החתיכה מן המעי בידן כדי שלא יעטוף את הולד.

ומכל מקום כשהיא מוצאת דם על העד בבדיקתו בעוד שהחתיכה בעומק בפנים, מיראי הוראה אנכי לסמוך על סברא זו, רק בצירוף דעת הר"ש אליבא דכו"ע. וככה אמרתי לפני אחמו"ר ז"ל וקלסי'. והאמת אגיד שהרבה נשים נטהרו על ידי, וכמעט לא מצאתי לאחת מהן שתאמר שמוצאת דם בעוד החתיכה בפנים בעומק. רק שיש הרבה נשים שאינן מרגישות עדיין יציאתן לחוץ מפני שאינו נופל להם הרבה למטה כל כך, כי ידוע שהאשה שלא ילדה אלא ולד אחד אינו נופל לה כל כך למטה, ובלידת הולד הב' והג' נופל למטה יותר.

ואותן הנשים שאין נופל להם למטה כל כך 712 , אני מצוה לבדוק על ידי מטלניות ארוכות, שתשים בעומק בעת שכיבתה בעוד שהחתיכה ודאי בעומק בפנים, ויהי' קצה אחד מן המטלניות בעומק הרבה וקצה השני למטה, ואחר כך תבדוק עד זה 713 , וכשתמצא דם על העד שתבדוק בו תוציא את המטלניות, והי' אם קצה העליון נקי בודאי הדם [בא] בשעת הנפילה מחמת מגע ודוחק החתיכה בצדדים על ידי הילוך וישיבה קשה וכדומה.

כל זה ראיתי להשכילך בינה מילתא בטעמא קצת, והאריכות בזה לפילפולא בעלמא בקושיות ופירוקים כי היכי דלירווחא שמעתתא לא עת האסף בפה, וגם אין דרכי בכך.

דברי ידידו לנצח

יהודה ליב בלאמוהר"ר ברוך זצללה"ה

הערות

  1. 697. נדפסה בשארית יהודה מילואים סי' ו, מתוך כתי"ק 231 נ, א. בנושא זה ראה גם לקמן סי' לא-לד.
  2. 698. מאושאץ. אודותיו – בית רבי ע' 150.
  3. 699. בשבר יש ב' מינים, ואחד מהם הוא הנקרא בלשון אידיש "פאר פאל", שפירושו "נפילת הרחם", ונקרא גם "גירירט".
  4. 700. שברא"ש פ"ג סי' ב. ובטור ושו"ע סי' קפח ס"ג.
  5. 701. כא, ב.
  6. 702. ראה שוע"ר סי' קפח ס"ק י (ד"ה ועל פי זה), וש"נ. אלא שאח"כ שאל רבנו הזקן (שו"ת שלו סי' נ) אצל הד"ר ר' ישעי' ריף, את פירוט הדבר הזה על פי הרפואה, והשיב לו הד"ר הנ"ל בארוכה (חלקו הועתק בשו"ת צמח צדק יו"ד סי' שיד סי"ח, ובשלימות בקובץ כנסת הגדולה סי' ג ע' 92, ובאגרות בעל התניא סי' קיד), אשר המקור עצמו אינו נופל למטה לעולם, רק צואר הרחם, ומנגיעה קלה לבשר הנ"ל יוצא דם. ולפי זה נתבאר כאן, שאין מקום להתיר בזה מטעם מעשה דרבינו שמשון, אלא משום מכה בלבד. וראה בזה גם בשו"ת צמח צדק חיו"ד סי' קכא. סי' קכג ס"ג. סי' קכט-ל. סי' שיג-ט.
  7. 703. כי נפילה זו של צואר הרחם (שקורה בד"כ אחרי לידה קשה), לפעמים נופלת (כשמייגעת בהליכה ונשיאת משא וכיו"ב) ולפעמים חוזרת למקומה (כששוכבת וכיו"ב).
  8. 704. שם ד"ה וממה שכתבו.
  9. 705. שם ד"ה הכניסה שפופרת.
  10. 706. חיו"ד מהדו"ק סי' נח, בשם הרופא מומחה דקהלתנו.
  11. 707. שם סוף ס"ק ב.
  12. 708. חיבורים.
  13. 709. נתיב כו ח"א (רב, ג). הובא בב"י ד"ה וממה שכתבו.
  14. 710. ראה לעיל סי' ו, אם בית החיצון היינו דוקא כותלי בית הרחם, או גם צואר הרחם.
  15. 711. טבעת של שעוה, הנזכרת בפוסקים.
  16. 712. שאז א"א לדעת אם בעת הבדיקה החתיכה היא למטה וטהורה, או שהיא למעלה במקומה וטמאה – כי אם ע"י הבדיקה דלקמן.
  17. 713. ואפשר שאז לא תמצא בו דם, כיון שהחתיכה במקומה בפנים. אלא שאם תמצא דם על העד שתבדוק בו, אזי תוציא כו'.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.