סימן כו

סימן כו

הערות לשו"ע רבנו סי' תלג ⁶⁹⁶

בסי' תל"ג בק"א ⁶⁹⁷ ד"ה יכול להפיל כו' עד סה"ד, דהא בהא תליא כמ בו אר ברש" י ו ר "ן עכ"ל : הנה הר"ן ⁶⁹⁸ גבי יחד לן בית העתיק לשון המכילתא יצא חמצו שנפל עליו מפולת כו' ואינו יכול לבערו כו', משמע דלכתחילה לא זהו ביעורו אפי' מדאורייתא (ואף דכתב כן בשם הרמב"ן, והרמב"ן בפי' החומש ⁶⁹⁹ כתב שנפל גל גדול שהוא אבוד ממנו דלא קרינן ביה שלך, על כרחך צריך לומר דסבירא ליה להרמב"ן כשיטת הסמ"ק והמ"מ דבגבוה ג"ט חייב לבערו מדאורייתא (וכ"מ במ"א סי' זה ⁷⁰⁰ , שאחר דברי הסמ"ק העתיק לשון הרמב"ן ע"ש). משא"כ הר"ן דאזיל [בשיטת] רש"י דמדאורייתא הרי הוא כמבוער בגבוה ג' טפחים, מוקי נמי להמכילתא בכה"ג, ולכן השמיט מ"ש הרמב"ן גל גדול כו'). וא"כ העיקר בזה כהט"ז, שמדאורייתא אין חילוק [בין קודם ל' לתוך ל', אלא ... כוונתו] להטמין או לא, וחכמים הצריכו תוך ל' שיהא כוונתו לבער וממילא הוי כמטמין, אבל קודם ל' שאין צריך לבער אינו נקרא מטמין, ובאוצר חטין מחומצות שדעת הט"ז אפילו קודם ל' אסור היינו משום דדעתו לפנות אחר הפסח והילכך גרע טפי כדכתב כן להדיא, וא"כ לא תליא הא בהא.

*

שם ⁷⁰¹ ד"ה חייב לשכור כו', דאזדי לטעמייהו כו' : פירוש כיון דסבירא ליה לקולא אם ביטל, אם כן בלא ביטל מיירי ודוקא באין בו, [א]בל ביש בו אפילו לא ביטל נמי, והתוספות דסבירא להו אפילו ביטל, סבירא להו דתיקו כו', וזהו עיקר בדעת התוס' שכתב כן להדיא בב"מ פרק המפקיד דף מ"ב, וכן ממ"ש התוס' בפסחים לא אטרחוהו חכמים משמע דמתני' מיירי בדרבנן, ואילו לרש"י ור"ן מתני' מיירי מדאורייתא, אלא רב חסדא הוא שחידש [שצריך] לבטל מדרבנן, וע"כ אין לומר כתירוץ הב'.

*

שם ⁷⁰² ד"ה א"צ לבטלו כו', עיין מ " א ⁷⁰³ כו' : ובאמת הוא לשון הרמב"ן [עה"ת]. ועיין במ"ש לעיל ⁷⁰⁴ דהר"ן השמיט זה, ואם כן מכלל דסבירא ליה דאין נפקא מינה בזה דמדאורייתא אפילו אינו גבוהה כי אם ג' טפחים אין צריך לבערו, ומדרבנן צריך לבטל בכל ענין דנראה כשלו, דומיא דחמצו של ישראל בבית נכרי דברישא דמכילתא שכתב הר"ן דמדרבנן צריך ביעור. והמ"א לא כתב כן אלא לשיטת הסמ"ק דבהא מודה דאין צריך ביטול מדאורייתא אלא מדרבנן וכדעת רש"י והר"ן.