סימן טז

סימן טז

ברכת להתעטף בציצית – קודם העיטוף ⁴⁶⁸

עיין תוס' פ"ג דסוכה דל"ט ע"א, וברא"ש שם סי' ל"ג, ובפ"ד סי' ג', שהביאו הירושלמי דס"פ הרואה ⁴⁶⁹ נתעטף בציצית אומר ברוך כו', דמשמע אחר שכבר נתעטף, משום דהמצוה מושכת כל זמן שמעוטף. ומשמע מדבריהם דדוקא אחר שנתעטף מברך, דומיא דלולב ונטילת ידים שכתבו התוס' ⁴⁷⁰ , ודומיא דסוכה שברא"ש פ"ד ⁴⁷¹ . וכן הבין הט"ז סי' תרמ"ג. ופי' הטעם משום שיש מצוה אחרת לפניו לאחוז הציצית כו'.

והאי טעמא צריך עיון, חדא דלא מצינו שיהא מצוה לאחוז הציצית אלא בשעת קריאת שמע, בהג"א ובהגמ"ה ספ"ד דסוכה ב' הירושלמי, ועוד דמאחר דהברכה היא על העיטוף מה בכך שיש עוד מצוה אחרת שאינה מכלל העיטוף. ולא דמי לנטילת ידים שמברכין קודם הניגוב, דגם הניגוב הוא מכלל הנטילה. ומה"ט כ' התוס' והרא"ש בפ"ג דנענוע דלולב ל"ד לעטיפה משום דהברכה היא על הנטילה ומדאגבהי' נפק בי' ע"ש.

אלא הטעם הפשוט ומבואר בלשון התוס' והרא"ש דהמצוה מושכת כל זמן שהוא מעוטף, ור"ל שאין הברכה על תחלת העיטוף שאין בתחלת העטוף גמר המצוה עדיין, ולא מיד שנתעטף נגמרה המצוה, אלא המצוה היא להיות מעוטף ועומד בציצית ולפחות כדי הילוך ד' אמות כמ"ש הפוסקי' והאר"י ז"ל, ודומיא דסוכה שברא"ש פ"ד שהעכבה היא המצוה.

והא דמקשו התוס' על פר"י ביבמות ד"צ ע"ב דס"ל דחיוב ציצית בא לאחר העיטוף מדמברכינן להתעטף, דמשמע דהעיטוף היא המצוה, אע"ג דמברכינן אחר העיטוף, היינו משום דבתחלת העיטוף עדיין לא נגמרה מצותה, ומכל מקום המצוה היא להיות מעוטף ועומד, משא"כ לפר"י אין המצוה בעיטוף כלל אלא אחר העיטוף החיוב הוא בציצית, והיאך מברכין על העטיפה שאינה עיקר המצוה כלל לפר"י. ודלא כתשו' שאגת ארי' שהעלה דלפר"י ביבמות שם משמע דצריך לברך אחר העטיפה, אך לפי מאי דמקשו התוס' מדמברכינן להתעטף דשמע מינה דהמצוה היא בעיטוף צריך לברך קודם העיטוף, ולפמ"ש לא תלי זה בזה כלל, ואשתמיטתי' התוס' והרא"ש דסוכה הנ"ל.

מיהו צ"ע למה לא הזכירו התוס' ההיא דירושלמי במקומו במס' מנחות, והרא"ש בהלכות קטנות. ולכאורה היה אפשר לומר דסבירא להו דלענין דינא לית הלכתא כהירושלמי בזה, דהירושלמי אזיל לטעמיה דס"ל גבי קטן היודע להתעטף, לא סוף דבר להתעטף אלא להשליך ב' כנפות לאחריו, והיינו טעמא דלהשליך ב' כנפות לאחריו הוה מכלל העיטוף, משום דס"ל כדעת הגאוני' דעטיפה היא כעטיפת הישמעאלים, ועטיפת הישמעאלים היא כמ"ש האר"י ז"ל דישליך ב' כנפות שבצד ימינו סביב גרונו לאחוריו לצד שמאלו, משא"כ התוס' והרא"ש השמיטו ההיא דהירושלמי גבי קטן, משום דבגמ' דילן משמע דביודע להתעטף לבד סגי, ומשום דעיטוף היינו כיסוי, וכמ"ש בעל העיטור והטור. ולא הביאו ראי' מהירושלמי אלא לענין סוכה ולולב ⁴⁷² .

אלא דאם כן מאי ראי' מייתי מהירושלמי לפי שהמצוה מושכת זמן ולא נגמרה המצוה, דילמא שאני התם דהשלכת ב' כנפות לאחריו היא היא תחלת העיטוף בעטיפת הישמעאלים, ומה שמתעטף תחלה אין זה אלא כיסוי ואינו מן המצוה.