אוצר החסידיםשארית יהודהשו"ת אורח חייםסימן ד

סימן ד

בניית בית ע"י האדון בשבת ¹⁰⁵

שאלה

אשאל ממעכת"ה בעובדא דאתאי לידן, בנידון בית שהתנדב האדון לבנות לנו על גבי חצר, שנתנו אנחנו עבורו מעות סך מסויים, ודיישי אמיצרי אבל לא בחפירה וכו' ¹⁰⁶ , אם מותר להניחו לבנות בשבתות ויו"ט וחוה"מ ע"י פועלין שלו שבונה.

כי הנה ¹⁰⁷ בתשו' מהר"י הלוי אחי הט"ז סי' י החמיר מאד במקבלי קבולת, אף גם במקום שהמנהג בקבולת, הגם דלא שייך כאן טעם שכתבו התוס' ¹⁰⁸ בשם ר"י לחלק בין בית לשדה, משום דסבירא ליה עיקר החילוק כמ"ש התוס' (במסכת עבודת כוכבים) בשם הר"מ ¹⁰⁹ דבבית אין להאין יהודי חלק ביה, ואם כן אף במקום שהמנהג בקבולת אסור. ולפי דעתי דסבירא ליה כמ"ש הפרי מגדים סי' רמ"ג בשם הר"ן ¹¹⁰ דהטעם הוא משום דלא מחזי להו לאינשי הפרש בין קבלנות לשכיר יום כו'.

עוד יש כאן מיחוש עפ"י מ"ש בתשובת פנים מאירות סי' ל"ח ¹¹¹ דהיכא דהישראל מרויח בזה אסור לכולי עלמא, ושכן הוא דעת הרמב"ם ¹¹² גם כן, דלא כמ"ש עליו הראב"ד בהשגות ¹¹³ , וכן פירש דבריו המ"א סי' רמ"ד ¹¹⁴ , והכא נראה דיש ריוח, כי אם לא יבנו בירח האתנים שרובו קדוש ¹¹⁵ וימות הסתיו ממשמשים יכול להיות שלא יוגמר בחורף, וזמן היריד קצוב שכירות בית סך רב כו'.

אמנם מצד אחר יש להקל גם כן, דהיינו לדעת הרב המגיד ¹¹⁶ שבפרי מגדים, דשם הטעם משום דחשדי ליה בשכירי יום, ואם כן במקום שנהגו בקבולת מותר ¹¹⁷ .

ועוד יש צד להתיר גם לפמ"ש ר"י הלוי, כיון דהדבר הוא מעשה רב ויש לו פרסום והויא דומיא דמרחץ כשנתפרסם הדבר ¹¹⁸ , וכל שכן לפי הגירסא לשנים רבות שבטור סי' רמ"ג. ואי משום האורחים שיבאו, אם ישמעו שהוא שלנו, ישמעו שהאדון בונה, ולחוש שישמע זה ולא זה הוא רחוק. ועיין בפרי מגדים על המ"א ¹¹⁹ סס"ק י"ג ומיהו בשר הבונה בית לישראל כו' עי"ש.

ועוד דכאן יש להשר חלק בגוף הבית, כיון שבונה בנינים חדשים בצירוף עם הישנים. ומי יודע אולי יבקש מעות ¹²⁰ .

על כל אלה אני מבקש תשובתו הרמתה כי מי כהחכם וכו' וכיד ה' הטובה עליו ישיבני.

תשובה

ברך לקחתי ביום אתמול צום גדלי', ואשיב מפני הכבוד בקצרה, כי בעה"ד ¹²¹ ירט לנגדי ולא נתנני די השיב רוחי. ולזאת לא אאריך בטעמים וראיות רק עיקר הדין, שבשעת הדחק והפסד כזה שהשעה עוברת יש לסמוך ¹²² על דעת התוס' ורא"ש ומרדכי וסה"ת, דעיקר איסור מראית העין משום שהרואה אומר שכירי יום נינהו, ולא משום דמחזי כשכירי יום כדעת הר"ן ומגיד משנה. ומצאתי און לי בכתבי הגאון אחמו"ר ז"ל נבג"מ.

וגם מה שהאריך בדעת הפנים מאירות סי' ל"ח, הנה גם דעתו שבבנין בית אין איסור מדינא, ואף שיש הרוחה שבלא שבת יוגמר ביו"ד שבועות ועם שבת יוגמר בט' שבועות כמבואר שם להדיא. ואף גם שיש להאריך בעיקר דינו של הפנים מאירות ¹²³ , וכבר האריך בזה הגאון אחמו"ר ז"ל בכתביו ¹²⁴ .

אך מה שיש לחוש בכאן הוא משום שהשר עושה בטובת הנאה, ואם כן אם רואהו בשבת צריך למחות כמבואר בסי' רנ"ב ¹²⁵ . אמנם בשעת הדחק והפסד מרובה כזה לבי אומר לי לצדד להיתר, מאחר שאין הפועלים עושים בטובת הנאה לישראל אלא הם עושים בציווי השר, והשר שמצוה הוא בטובת הנאה, וכל כהאי גוונא אין למחות.

ודי בזה לחכם כמותו ואין צריך לפרש יותר, ובפרט שבהע"ד נחוץ מאד, ועוד חזון למועד, ואבוא אי"ה בארוכה ¹²⁶ .

ידידו לנצח

יהודא ליב

הערות

105. על שאלה זו השיב גם בשו"ת צמח צדק או"ח סי' פז, ומסיק שקבלנות בית במקום שנהגו בקיבולת פשט המנהג לאיסור, ומ"מ אם הוא שר וגם בונה משלו נראה דמותר.
106. שקנו את החצר ע"י דייש אמצרי (ב"מ יד, רע"ב), אבל לא בחפירה; שלא עשו זאת כפרש"י שם (מתקן גבולי השדה ומגביהם), אלא כפירוש הרא"ש שם סי' לח (פי' שהלך סביב למצרי השדה לראות ולעמוד על ענין השדה). וכיון שכך, אולי יש מקום להתיר בזה מטעם האמור בשוע"ר סי' רמג סט"ו (לא אסרו אלא כשנקרא שם הישראל עליהם שידוע ומפורסם לרבים שהם של ישראל ... אבל ישראל שקנה מנכרי ... ולא התעסק בהם כלל ה"ז מותר, לפי שעדיין לא נקרא עליהם שם הישראל ואין כאן חשש מראית העין).
107. המענה לקטע זה הוא לקמן סוס"י ה, ד"ה ומ"ש בתשובת מהר"י הלוי.
108. ע"ז כא, ב ד"ה אריסא (ור' יצחק פירש ... דלעולם הוא רגילות לקבל שדה באריסות למחצה לשליש ולרביע, אבל בבנין בית רגילות לשכור מידי יום יום, והרואה אינו אומר קבלנותיה עביד אלא שכירי יום נינהו).
109. שם (והר"ם היה נותן טעם דלהכי מותר באריסות שדה, דכיון שאינו נוטל מעות בשכרו אלא נוטל בגוף הקרקע דמי לשותף, אבל בקבלנות דבית שנוטל מעות בשכרו לא הוי כשותף ואסור).
110. ע"ז פ"א (ו, ב ד"ה ומהא): מחזי להו לאינשי כשכיר יום. ופירש הפרי מגדים (משב"ז סי' רמג ס"ק א): להמון עם מתחזי להו כשכיר יום, ואע"פ שידעו שקבלן הוא לדידהו אין חילוק. ונתבאר בשו"ת צמח צדק או"ח סי' פז.
111. הובא ונתבאר בשוע"ר סי' רמד ס"כ וקו"א שם ס"ק ט. ובסי' רנב ס"ה.
112. הל' שבת פ"ו הי"ב (ששכר הנכרי לשנה או לשתים שיכתוב לו או שיארוג לו ה"ז כותב ואורג בשבת ומותר).
113. שם (אותה מלאכה משתרשא ליה ואינו דומה לקבלנות).
114. ס"ק יד (נראה לי כוונת הרמב"ם ... ובעת שאין צריך יושב בטל ...ואין הישראל מרויח במה שעושה בשבת). וכ"ה בשוע"ר סי' רמד ס"ט. אמנם במהדורא בתרא חזר בו והשיג על המ"א, ומסיק שאין לחשוש למה שהישראל מרויח ממה שהנכרי עושה בשבת לעצמו.
115. ריבוי המועדים בחודש תשרי.
116. הל' שבת פ"ו הט"ו.
117. וראה גם שוע"ר סי' רמד ס"ד (אם הוא מקום שמפורסם בו דרך בנין הבית ע"י אומנים קבלנים ולא ע"י שכירי יום ... ומ"מ אין להתיר אלא בשעה"ד).
118. שנתבאר בשוע"ר סי' רמג ס"י (אם יש שם אדם שהשכירם או נתנם באריסות שנה אחר שנה, עד שנתפרסם לרבים שאין דרכו לשכור פועלים אלא להשכירם או ליתנם באריסות, מותר).
119. סי' רמד.
120. אם יאמרו לו שלא יעבוד בשבת.
121. בעל הדבר (כלומר, בעל הבית שהתנדב האדון לבנות, שהוא הביא למהרי"ל את מכתב השאלה הנ"ל, וציפה לקבלת התשובה שלפנינו).
122. יתבאר לקמן סי' ה ד"ה ולענין, ואילך. וראה גם שו"ת צמח צדק או"ח סי' פז (ו, א): דודי הרב הג' דיאנעויץ השיבני לסמוך בשעת הדחק על דעת הפוסקים הסוברים שהוא משום חשד שיאמרו שכירי יום נינהו כו' שהם הרוב.
123. יתבאר בארוכה לקמן סי' ה.
124. קו"א סי' רמד ס"ק ח.
125. בשוע"ר שם ס"ז-ח.
126. בסימן הבא.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.