(כא) ע"ג בשר

(כא) ע"ג בשר.

דמותר לכתחלה. וכל שכן תחת הבשר דמותר. ואפילו לדעת ר"ת ¹¹⁴⁴ דסבירא ליה דהכבד לאחר מליחה הרי הוא כשאר בשר, ושרי לבשלו בקדרה, מכל מקום מותר לצלותו תחת הבשר שלא נמלח. ואע"פ שזב דם מן הבשר ונופל על הכבד אמרינן כבולעו כך פולטו. דדוקא הכבד קודם מליחה שיש בו ריבוי דם ופולט דם לא אמרינן בי' כבולעו כך פולטו כדלעיל ¹¹⁴⁵ , משא"כ בבשר. ואע"ג דבסי' ע"ז כתב רמ"א שאסור לצלות בשר שלא נמלח על גבי בשר שנמלח, מכל מקום גם שם אינו אלא חומרא בעלמא, והכא כיון דדעת רש"י דיש הרבה דם בכבד אפילו לאחר מליחה, לכן אין להחמיר כלל (ש"ך ¹¹⁴⁶ , מנחת יעקב ¹¹⁴⁷ ).

ומטעם זה פסק בהגהת נקודת הכסף ¹¹⁴⁸ , היכא שנמלח הכבד, שמותר לכתחלה לצלות על גבי בשר, ואפילו נמלח גם הבשר מותר. דאפילו לדעת רש"י שהכבד לאחר מליחה הוא כבשר קודם מליחה ופולט דם, מכל מקום אמרינן בבשר שתחתיו כבולעו כך פולטו, ואין להחמיר בזה כמו בבשר שלא נמלח עם בשר שנמלח, כיון דלדעת ר"ת אין דם כלל בכבד לאחר מליחה (מנחת יעקב ¹¹⁴⁹ ).

והט"ז ¹¹⁵⁰ כתב דאינו מותר לצלות הכבד תחת הבשר אם נמלח הכבד, ואפילו עדיין לא הודח הכבד ופולט ציר, דלא מהני זה אלא במליחה, ולא בצלייה שיבלע על ידי האש מן האיסור לכתחלה. והעיקר כדברי הש"ך (פרי חדש ¹¹⁵¹ ) (וכן פסק הכרתי ופלתי ¹¹⁵² ):