(ב) מליחה

(ב) מליחה.

בגמרא ¹⁰³⁸ אמר ליה אביי לרב ספרא כבדא מהו אתון ביה (מותר לבשל בקדרה, או אסור מפני שפולט דם), למיסר נפשה (שיהא דם הנפלט ממנה חוזר לתוכה ואוסרה) לא קא מבעיא לי (דפשיטא לי דכיון שטרודה לפלוט ולהוציא כל שעה לא בלעה), כי קא מיבעיא לי למיסר חבירתה (אם דם היוצא ממנה אוסר בשר אחר המתבשל עמה). אמר ליה תנן (תרומות פ"י ¹⁰³⁹ ) הכבד אוסרת ואינה נאסרת מפני שהיא פולטת ואינה בולעת. אמר ליה דלמא התם בכבדא דאיסורא (כגון דטרפה) ומשום שמנוניתא (קאמר דאוסרת המתבשל עמה לפי שבולע מן הטרפה, ואינה נאסרת אם של היתר היא ובישלה עם הטרפה אינה נאסרת, לפי שטרודה לפלוט כל שעה ואינה בולעת כלום), משום דמא מאי (אי אסיר אחרינא אי לא, דאיכא למימר דמא דהיתרא הוא, שהרי עיקרה דם, וכל זמן שלא פירש פשיטא לי דמותר, וכי פירש מבעיא לי), עכ"ל הגמרא ופירש"י. וקיי"ל לחומרא.

וכתב הרא"ש ¹⁰⁴⁰ דמתוך פירש"י משמע דלבשלו אחר מליחה (נמי ¹⁰⁴¹ ) קמבעיא ליה, לפי שיש בו ריבוי דם ואין כח במלח להפליט כל הדם. אבל ר"ת כתב ¹⁰⁴² דלא מספקא ליה אם מותר לבשלו אחר מליחה, דמילתא דפשיטא היא שמותר, כמו שנהגו לבשלו אחר צלייה (והיינו על ידי חיתוכה שתי וערב וחיתוכו למטה ¹⁰⁴³ ), דמליחה מפלטת כמו צלייה, ולכך כתב בה"ג ¹⁰⁴⁴ דשיעור מליחה כמו שיעור צלייה (כדלעיל סי' ס"ט ס"[ו] ¹⁰⁴⁵ ). אלא קמיבעיא לי' אי שרי לבשלו עם בשר בלא מליחה, ואפילו נאסור דם היוצא על ידי מליחה מדרבנן משום מראית העין ¹⁰⁴⁶ , מכל מקום בבישול מיבעיא ליה, לפי שאין ניכר הדם בעין יהא מותר, ולא נגזור בישול כבד אטו בישול בשר אחר בלא מליחה (או דילמא גזרינן, ולמיסר נפשה לא מיבעיא ליה כיון שאינה בולעת לא שייך למיגזר) עכ"ל.

וכתב הטור דלכתחלה אין לו תקנה במליחה מפני ריבוי הדם שבו כפירש"י ¹⁰⁴⁷ . ואפילו בלא בשר ¹⁰⁴⁸ אין להתיר לכתחלה ¹⁰⁴⁹ , שאע"פ שהכבד אינה בולעת, אין לסמוך על זה לכתחלה (תורת חטאת ¹⁰⁵⁰ ). וגם מפני שאוסר את הכלי ושמא יבא להשתמש בכלי זה אחר כך (שערים ¹⁰⁵¹ , ב"ח ¹⁰⁵² ). ועוד דגם הכבד עצמו, נהי דלא בלע ואינו נאסר לגמרי, הדחה מיהא בעי, משום שנגע ברוטב איסור, וחיישינן שמא ישכח ולא ידיחנו, דמבושל לאו אורחיה בהדחה (מנחת יעקב ¹⁰⁵³ ):