(סה) הקרקע

(סה) הקרקע.

פירוש ציר שהי' נוטף מן הבשר תוך שיעור מליחה, ועדיין הקרקע לחה מן הציר, ואין שם ציר בעין. דאלו הי' נחשב ככלי מנוקב הי' מותר אפילו בלא הדחה ומליחה שנית, ואפילו שהה שיעור כבישה, ואפילו אם הוא בשר שכבר פלט כל דמו. דהא דאסרינן לעיל ⁸⁵¹ בנפל לציר, היינו כשהציר בעין, אבל לחלוחית בעלמא אינו אוסר כלל. דאם לא כן היאך מולחין בשר בכלי מנוקב כלל, דודאי יש לחלוחית ציר טופח תחת הבשר ⁸⁵² , אלא אגב דאזיל הדם דרך הנקבים לא בלע בבשר. אבל בקרקע יש להסתפק אי מקרי כלי מנוקב ⁸⁵³ , ולכן אזלינן לחומרא (תורת חטאת ⁸⁵⁴ , מנחת יעקב ⁸⁵⁵ ).

ולא אמרינן ספק דרבנן לקולא, כיון שהוא ספק מחמת חסרון ידיעה (מנחת יעקב ⁸⁵⁶ ).

ומכל מקום אינו נאסר אלא מה שבתוך הציר, ולמעלה ממנו כדי קליפה, והשאר מותר, דלא גרע מחתיכה שחציה בציר (תורת חטאת ⁸⁵⁷ ), דמדינא אפילו בכלי שאינו מנוקב ממש אינו נאסר אלא מה שבתוך הציר כמ"ש בש"ע סי' ס"ט סי"ח, אלא דנוהגין להחמיר כמ"ש שם רמ"א, והילכך בקרקע דמספקא לן אין להחמיר כל כך (ש"ך ⁸⁵⁸ ).

ולפי המנהג שמניחין הבשר לאחר הדחה ראשונה על הדף לזוב מימיו ⁸⁵⁹ , ואם כן נתלחלח הקרקע במים תחלה, שוב אין הציר שנוטף עליה אוסר, דלא נקרא רותח, דקמא קמא בטיל במים ⁸⁶⁰ (משאת בנימין ⁸⁶¹ , מנחת יעקב ⁸⁶² ):