(נו) יום שלם

(נו) יום שלם.

דהיינו מעת לעת, שאז הוי כבוש כמבושל ושוב לא מהני מליחה וצלייה ⁷⁹⁷ . ואף ע"ג דשיעור כבישה בציר הוא כדי שיתנו על האור וירתיח, כדלעיל סימן ס"ט סי"ח ⁷⁹⁸ , ולקמן סימן ק"ה ⁷⁹⁹ . היינו לענין שמבליע בכולו, אבל מכל מקום הוא יוצא על ידי מליחה אם לא נכבש יום שלם, דאז הוי כמבושל ממש, שאפילו כבוש במים הוי כמבושל בשיעור זה כדלעיל רס"י ס"ט ⁸⁰⁰ , ושם סט"ו ⁸⁰¹ , ובסימן ק"ה ⁸⁰² ובכמה דוכתי (ש"ך ⁸⁰³ , מנחת יעקב ⁸⁰⁴ ).

והט"ז ⁸⁰⁵ חולק על זה וסבירא ליה דאין לחלק בין כבוש לכבוש מסברא בעלמא, וכשם שכבוש אפילו במים מעת לעת הוה כמבושל גמור כך אם הוא כבוש בציר כשיעור שיתנו על האש וירתיח הוי כמבושל גמור, וכ"מ בש"ע סי' ס"ט סי"ח ⁸⁰⁶ (וגם הש"ך ⁸⁰⁷ הניח בצ"ע).

וכתב הב"ח הא דאסרינן בשיעור כבישה (למר כדאי' ליה ולמר כדאית ליה), היינו דוקא כשאין מקום לציר לזוב (כגון המולח בגיגית ע"ג עצים ונפלה חתיכה חציה לציר ואינה נוגעת בשולי הגיגית, דאין בזה משום מולח בכלי שאינו מנוקב, ש"ך ⁸⁰⁸ ), אבל אם יש לציר מקום לזוב, אפילו נשרה בציר יום שלם מותר על ידי שידיחנה ויחזור וימלחנה.

והש"ך ⁸⁰⁹ כתב דמיירי דוקא כשיש לציר מקום לזוב ⁸¹⁰ , אבל אם אין לציר מקום לזוב אפילו בפחות משיעור כבישה ⁸¹¹ נאסר (אפילו אין בו משום מולח בכלי שאינו מנוקב, וכדלעיל ⁸¹² ) מה שבתוך הציר, ואין לו תקנה על ידי הדחה ומליחה שנית כיון שנשרה בציר.

והפרי חדש ⁸¹³ כתב דבכלי שאינו מנוקב הוי שיעור כבישה כדי שיתנו על האור וירתיח, כדלעיל סי' ס"ט סי"ח ⁸¹⁴ , אבל בכלי מנוקב לא נאסר בפחות מעת לעת. וגם זה אינו מן הדין, דמעיקר הדין אין כבוש אלא בכלי שאינו מנוקב, אבל בכלי מנוקב לא שייך כבישה אף אם שהה יום או יומיים (דאגב דאזיל הדם דרך הנקבים לא בלע):