סה

עונג הנעלם שבעצמי' מהעלאת מ"ן דמעה"ת דנש"י בגופים ע"י תומ"צ שלהם דווקא, שזהו ענין סומ"ע עלה במח' תחילה ובמי נמלך כו', אשר זהו סיבה נעלמת לגילוי רצה"פ להיטיב כנ"ל, ובחי' זאת לא תוכל להאיר בהשתלשלות כלל רק בבחי' מעבר עליהם בלבד כנ"ל. אך מבואר למעלה שבענין הדילוג יש להבין ענינם³¹¹ הא' ענין³¹² ההפסק שמפסיק הפסק גדול ומרחק³¹³ שאינו פוסע בו כלל, והב' המקום שאליו הי' פנימי' הכוונה להעמיד רגל פסיעתו בו, לכן בחי' אור הגדול הזה דהארת פנימי' אבא שהוא פנימי' עתיק כנ"ל שלא יוכל להאיר בהשתל' כנ"ל הוא המתלבש בנש"י שבגופים דווקא (ולא בבחי' שרש הנשמה שגם שם אינו מאיר אלא בבחי' מקיף כנ"ל). אך כח ואור הזה הוא צריך להתלבש באיזה לבוש בכדי שעל ידו יוכל להאיר אור גדול כזה בנשמה שבגוף ותוכל הנשמה לקבלו, הנה לזה הוא ענין המצה שהוא ענין ההלבשה של אור הגדול הנ"ל שמתלבש בבחי' הקטנות המוחין ביותר שהיא האמונה וההכרה כתינוק המכיר לאביו שהוא לחם עני דמצה כנ"ל, שלמטה מן הדעת והשכל (אך שרשה למעלה מן הדעת שהיא בחי' פנימי' ועצמי' הכוונה כו' וד"ל). וזהו ענין אכילת הפסח בליל ט"ו דווקא על מצות כו' שזהו כדי שיהי' זכרון לב' הבחי' שהי' בעת יצי"מ שהו"ע הדילוג הגדול דגילוי שכינה שנגלה עמהם³¹⁴ ממ"ה כו', וההלבשה שלו³¹⁵ בבחי' הקטנות דהכרה שבנש"י שנק' חסד נעוריך כנ"ל, וזה הי' בליל ט"ו דווקא, אך התחלת הדילוג הזה לעבור על כל ההשתל' בדרך מעבר הי' מתחלה ביום י"ד כנ"ל.

ונמצא שענין הפסח עם המצה הם ב' ענינים כי עיקר ענין הפסח הוא הדילוג ש[ע]ל כל ההשתל' והמצה הוא התלבשות בנש"י כו'. אמנם עכ"ז שניהם ענין א' הוא משום דהא בהא תליא דווקא שכאשר באה ההתעוררות החזקה³¹⁶ מצד עצמות [עוז] אור³¹⁷ אה"ר ורב חסד העליון שזהו בא מצד העצם ממש שלמע' מטבע התקשרות [דאב אל הבן כנ"ל שזהו גורם הדילוג הנ"ל. . . ממילא בא בבחי' הלבשה זאת דקטנות דמצה שהוא המקום שירד לשם ולשם הוא מדלג ממקומו הגבוה והיינו כנ"ל בענין המצה שאין בה שום טעם מעורר בה עצם הצמיחה אשר זרעו בו כו' שזהו בא מצד בחי' העצמי' שלמעלה מטבע ההתקשרות דאב אל הבן] ולכן בחי' המצה הוא בחי' לבוש לאור המלובש בו ושרשה למע' מאור המלובש (כמו המשל ששרשו גבוה מן הנמשל³¹⁸ כידוע בענין השבח דשלמה במשלים דווקא כו'), שהוא ענין האור הבא ע"י אכילת הפסח שהוא בחי' מזון וחיות לנש"י המלובשים בגופים להיות נמשכים אחרי אא"ס אבינו האמיתי³¹⁹ בכל לב ונפש שזהו אור פנימי' בלבד. אבל שרש הלבוש הוא בבחי' אור המקיף שהוא ענין הדילוג בכח ועוז לעבור בדרך