סג

ועם כל הנ"ל יובן ענין איסור אכילת חמץ בתוס' ביאור וטעם איסורו מזמן הקרבת הפסח, והיינו כי מחצות יום י"ד ולמעלה מתחיל בחי' הדילוג שבהעלם עצמי' על כל ההשתלשות ששרשם [ב]בחי' מדות ולכן זמן הקרבת הפסח [הוא] בשש שעות אלו שמחצות היום ולמעלה שמורה על הדילוג דמדות בכלל שהם במספר שש כמ"ש לך הוי' הגדולה²⁹⁷ כו' (כי באמת יש בחי' המתגלה מצד הדילוג שעל המדות שאעפ"י שלא נתגלה אפי' בבחי' מקיף, מ"מ עבר בדרך מעבר עליהם כמשי"ת לקמן בענין ד' כוסות²⁹⁸ כו'), ולכן מצוה להשבית החמץ שלא יראה כלל, כי שרש החמץ הוא בבחי' הרצוא דמדות כנ"ל ושרש גילוי אור המאיר ע"י הקרבת הפסח הוא למע' מבחי' הרצוא דמדות עד שעובר בדרך מעבר עליהם, ולכן החמירה תו' על השבתתו דווקא מכל ביתו וגבולו כי בכולם מאיר אור הגדול הזה שבהעלם עצמי' ע"י הדילוג דפסח. אך בזמן הקרבת הפסח וכן עכשיו בזמן הגלות שמאירה הארה זאת בכלל אז כשמשהה החמץ אינו פועל פגם בנפשו רק העדר האור בנפשו שזהו ביטול מ"ע בלבד, אבל כשמקריב הוא בעצמו פסחו בפרט אז נמשך האור הנ"ל בפרטי' על נפשו ואז כאשר משהה החמץ בביתו הוא פועל פגם בנפשו ולכן אז הוא בל"ת, ולכן הל"ת נאמר בלשון [יחיד] לא תשחט שזהו כל חד וחד כי שחיט אבל העשה נאמ' תשב[י]תו²⁹⁹ לרבים³⁰⁰ בכלל כו' וד"ל.

ומעתה יש להבין ענין המצה שמצוה לאכול בליל פסח³⁰¹ בערב ובזמן בהמ"ק הי' המצוה לאכול אותה עם הפסח וכמ"ש על מצות ומררים יאכלהו. דהנה ההפרש בין מצות הקרבת הפסח למצות אכילת הפסח הוא בזה, שהקרבת הפסח ע"י שחיטתו וזריקת דמו על המזבח והקטר חלבי' העולה באש שלמעלה הוא עולה למעלה מעלה ומעורר בחי' העלם העצמי' ממש לבוא ולהמשיך בבחי' דילוג, ודילוג זה הוא המאיר בדרך מעבר על המדות שהוא בחי' ההשתל' בכלל עד רום המעלות בבחי' מדות שבעצמי' ממש. ולכן קרבן הזה הוא מבחי' חי כי הוא כלי לבחי' הדילוג הזה וע"י מאיר אור הגדול בכל ההשתלשלות שהוא בחי' המדות בשרשם במדות שבעצמי' (שש[רש]ם הם בחי' חי כנ"ל), ואז מאיר על נש"י האור הזה בבחי' מקיף בכלל בזמן ההקרבה ובבחי' מקיף בפרט לכאו"א בעת הקרבתו כנ"ל, והארה זאת דבחי' מקיף מאיר בנש"י ע"י המדות שגם עליהם מאיר האור בדרך מעבר כו'. וכ"ז האור נמשך ע"י הקרבת הפסח הנק' אכילת מזבח כו' שהוא ענין עליות הבירורים המתבררים מנוגה ע"י ארי' דאכיל קורבנין³⁰² וע"י המזבח עליון שהוא בחי' המל' דאצי'³⁰³, והוא בחי' הבירור דשם ב"ן שאינו מעורר למעלה בבחי'