שיח

בלילה הראשונה שהיא חובה²⁶⁶ כו' והוא ג"כ מיכלא דמהימנותא²⁶⁷ כמבואר בזוהר, והיינו שהמצה הוא בחי' כלי בבחי' קטנות ובהעלם לבחי' אנכי הנ"ל, שיהי' לכה"פ בחי' הכרה בקטנות כידוע הענין באריכות בסידור²⁶⁸ ובלק"ת²⁶⁹ על מאחז"ל אין התינוק יודע לקרות אבא²⁷⁰ עד שיטעום טעם דגן, שהידיעה היא בתכלית הקטנות רק בבחי' הכרה והלבשה הגם שבהכרה זו דקטנות מלובש כללות תכלית הגדלות כמבואר שם, מ"מ הרי אין התינוק כלי לזה שיאיר אצלו בבחי' גילוי אור רק בהעלם, וכ"ה בכללות נש"י בעת יצי"מ הגם שהי' אותו הגילוי ממש שבעת מ"ת כנ"ל, אבל הי' אצלם בתכלית הקטנות באכילת מצה שהוא בבחי' קטנות דאבא כמבואר שם ע"ש, אבל מ"מ הי' זה כח ועוז בנפשם וגם הכנה רבה שאח"כ יוכלו לעשות כלי בנפשם מעט מעט ע"י ספה"ע מעט מעט בכל יום לברר ולזכך הרע דנה"ב ולהסיר החשך, שגם הוא יתהפך לאור, שזהו נק' בחי' אתדל"ת עד שהיו כלים ממש למ"ת הגילוי של אנכי, שיתלבש במוחם ולבם בבחי' אור פנימי, אבל אם לא הי' מתחלה בחי' אתדל"ע, לא הי' בכחם כלל לבוא לספה"ע ומ"ת כנ"ל, וזה ידוע כי הימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור²⁷¹ ובכל שנה בפרט וא"כ זהו"ע שדוקא ממחרת השבת שהוא בחי' יו"ט הראשון של פסח שהי' בחי' הגילוי דאנכי כו' לצאת ממצרים וגם הכלי לזה שיתלבש בהעלם ובקטנות כו' ע"י אכילת מצה כנ"ל אז יכולים לבוא לבחי' ספה"ע וכל המדריגות עד מ"ת כו', והטעם שנק' בשם מחרת השבת ידוע מ"ש בלק"ת כי מעלי דשבתא הוא בחי' מל' ויומא דשבתא הוא בחי' ז"א, ומחרת השבת היינו שלמעלה מבחי' שבת הוא בחי' בינה²⁷² עכ"ל, רק הכוונה הוא על בחי' פנימי' בינה שהוא שער הנו"ן דבינה, ששרשו בפנימי' הכתר, שמשם הי' שרש ומקור יצי"מ כמבואר בזוהר שעל טעם זה נזכר נ' פעמים בתו' נס דיצי"מ²⁷⁴ להורות שמבחי' זאת שהוא בחי' עלמא דחירו²⁷³ כידוע נמשך שרש דיצי"מ, וגם בחי' מ"ת גילוי אנכי הוא ג"כ מבחי' שער הנו"ן הנ"ל, ולזה הי' דוקא ביום החמישים כו', וגם ענין ספה"ע הוא ג"כ הכח ע"י שער הנו"ן, וזהו תספרו חמישים יום²⁷⁵ כידוע באריכות על ענין זה דהקושיא כי אינם סופרים רק מ"ט יום כו' וד"ל.