נג

וע"כ נק' לחם עוני שאין בו שום גילוי אור והיא הנותנת שמלובש בזה¹⁹⁸ כו', שזהו בחי' ד' דיו"ד הנ"ל¹⁹⁹ שהוא²⁰⁰ בחי' המל' דאצי' שאינה מאירה בעשי' כלל וגם בברי' ויצי' אינה מאירה רק כפי קו המדה שבהשלשלות העולמות שזהו בחיצוני' המל', ובפנימי' המל' שהוא בחי' תוס' אור להאיר יותר מכפי המדה אינה רק בחי' נקודה בלבד דלית בה חיוור²⁰¹ כלל, ובבחי' נקודה זאת נמשך בחי' קטנות דאבא שהוא בחי' נה"י דנה"י שבחכ' שנמשך בבחי' נה"י דנה"י דמל' (כמו ענין ההכרה שנמשך בתינוק בדיבור²⁰² לקרותו אבא כנ"ל). ובבחי' קטנות דאבא מלובש בהעלם מעצמות אור אבא שלמעל' גם מהמשכות דאור אבא באימא מנה"י שבו כנ"ל, וא"כ המצה אפי' שהיא בחי' קטנות דאבא בשרשה היא למעל' אפי' מבחי' [ה]מוחין דגדלות דאימא, ואפי' מבחי' מוחין דגדלות דאבא המאירים באימא כי בחי' זאת הוא עצמות ומהות אור אבא שלא יוכל להאיר באימא כלל (וז"ש חכם מה הוא אומר מה העדות כו' כמשי"ת²⁰³ ). וזהו לחמא עניא כי לחם הוא בחי' ג' הוי'²⁰⁴ ששרשם הוא בחי' שנים עשר ת"ד ומזל הי"ג הכוללם²⁰⁵ שהם נגלים בג' בחי' חיוורי' ותיקונין ונימין²⁰⁶, ושרש החיוורתא שהוא בחי' היותר עליונה שבהם הוא בבחי' עונג הפשוט ושעשועים העצמי' כו', אבל הא דלחמא מורה על חד ארחא דבפלגותא דשערי²⁰⁷ שהוא מקור תרי"ג מצות התו' בבחי' המעשה שלהם למעלה מן הטעם ודעת לגמרי רק בבחי' עול, וארחא זאת היא יסוד המעמיד ומקיים שלהם שזהו כח האמונה הפשוטה שבכנס"י שהוא מצד שרשם כנ"ל²⁰⁸ שבהעלם עצמות המאור שלמע' אפי' משעשועי' העצמי' כנ"ל, וכח זה נגלה ע"י ארחא זאת כנ"ל. ועניא בגי' קל"א²⁰⁹ שזהו היפוך הגסות דס"מ א"ל²¹⁰ שהיפוכו האמיתי אינו רק מבחי' שפלו' בעצם שלא מצד ביטול דעלול בעילתו וכמאמ' דהע"ה לא גבה לבו²¹¹ מצד השפלות בעצם שהי' לבו חלל בקרבו²¹², וא"ת שזה הי' מצד הביטול דהתבוננות והשגה או עונג ושעשועי' לזה א' לא רמו עיני²¹³ ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני, ואעפ"כ לא גבה לבי אין זה אלא מצד שפלות בעצם כו'. והנה בחי' זאת הוא בחי' פנימי' חכ' שלמע' אפילו מבחי' דהב"ן בחכ' כי אין לבינה בבחי' פנימי' זאת מקום כלל, וזהו מהות