נא

חיצוני' שהוא מה שקוראו אבא בלשונו בלבד כנ"ל, וזהו בחקיך דייקא שהוא למע' מן הטעם לגמרי ובבחי' נשיח בשווה בשכבינו ובקומנו עד שאין הפרש כלל ביניהם כו'. וא"כ א'¹⁸⁰ ונשמח בדברי תורתך ובמצותיך שהוא השמחה מצד שהיא תורתינו¹⁸¹ בלבד ולא מצד הטעמים הגנוזים בה, וכן בעסק המצות מצד שהם רצונו בלבד ולא מצד התענוגים הגנוזים בה[ם], ושמחה זאת היא ג"כ לעולם ועד בלי השתנות כלל מצד שאעפ"י שהוא בחי' גילוי אור מ"מ הוא בחי' אור חדש שהוא מה שהעצם ממש שלא הי' מעולם בגדר וסוג אור הוא מאור¹⁸² וא"כ הוא בחי' אור עצמי בלתי משתנה כמו שהעצם ממש בלתי משתנה כו' וד"ל.

והטעם לזה שע"י המצה דווקא יתגלה כח זה דאמונה הפשוטה ששרשו בהעלם עצמות המאור לבוא לכלל גילוי אור חדש ע"י התומ"צ בשמחה מצד שהמה תורתו ומצותיו [כו'] כנ"ל, היינו משום שהמצה אין בה טעם מורגש כלל וגם אינ[ה] באה בניפוח והגבהה כלל מצד שאין בה שאור המחמיץ כידוע, וא"כ לא נתגלה בה כח המצמיח בבחי' גילוי אור רק שמלובש בה העלם עצמות כח המצמיח עצמו [כמ"ש ] לכן ע"י המצה דווקא תתגלה כח האמונה העצמי' בבחי' גילוי. אך התלבשות זה הגילוי לא יוכל להיות כ"א בבחי' הקטנות שהוא בחי' העדר התפשטות וגילוי אור כמו לחם המצה שאין בה טעם כלל בבחי' התפשטות עונג וגילוי אור, וכך הוא ענין האמונה שהוא בלא טעם ושכל כלל ובלא התפעלות מורגשת בלב כלל רק מצד האמונה שהוא כמו האומן את היונק¹⁸³ שהתינוק נמשך אחר האומנת שלו בלא טעם ודעת כלל כו', שזהו מצד ההרגל בבחי' טבע שני¹⁸⁴ שיוכל להיות בבחי' המשכה זאת התקשרות חזקה כמו בבחי' התקשרות לאביו ולאמו שבא מצד בחי' טבע ראשון שהולידו אותו. וכן ע"י אכילת מצה תתגלה כח האמונה הפשוטה בעצמי' הנשמה האלקי' בבחי' טבע ראשון ובנה"ט בבחי' טבע שני עד שגם נה"ט תתקשר לבחי' אלקו' ולהגות בתורתו ולעסוק במצותיו בלי שום טעם ודעת והתבוננות כלל ובלי שום עונג ושעשועים כלל מצד התומ"צ (כרבים מגדולי האחרונים שאהבו את¹⁸⁵ התו' מצ"ע כו') רק בבחי' שמחה מצד שהיא תורת הקב"ה ומצותיו שזהו בחי' שמחה עצמי' כנ"ל וד"ל.

וזהו מ"ש במ"א בפי' אמונה שיש בו ב' פירושי', הא' מל' ותקעתיו יתד במקום נאמן¹⁸⁶ שזהו תוקף התקשרות החזקה שבעצמו' הנשמה אלקי' עצמה, והב' מלשון אומן את היונק כנ"ל כמ"ש ויהי אומן את הדסה¹⁸⁷ כו' שזהו בחי' גילוי