תנג

שנתפעל בלבו מצד ההתבוננות שמתבונן באיכות גדולת והתפשטות אלקות להחיות עולמות לאין שיעור וכל ריבוי עולמות המה ריבוי צמצומים והעלמות שונים בירידה אחר ירידה בכדי להחיות נשמתו בגופו [כי כל אדם חייב לומר בשבילי נברא העולם¹²⁴ כו' וד"ל] וכ"ז מורה על תוקף אה' ה' אלינו אזי כמים הפנים אל פנים¹²⁵ יתעורר אהבתו בלבו לדבקה בו ית' ויסתעף מזה ההילוך בדרכי ה' כל היום בתו' ומצוות בבחי' חיות רב שהוא השמחה וטוב לבב והיינו להיות אהבתו אליו יתב' לכן ממילא יאהוב כל דבר שיש בו התפשטות והתגלות עצם אלקו' ית' שהוא ענין התומ"צ. והנה הגם שאה' זאת נמשכת מצד ההתבוננות בשכל אנושי וההתפעלות ג"כ אנושי' בנה"ט היינו מצד שרש הנשמה בבחי' בבי"ע¹²⁶ בבחי' לבושי' הפנימי' דמל' שמצד זה יש בכח הנשמה להשיג גדולת הוי' ולהתפעל ולהיות נמשך במעשה כו' שזהו בחי' נר"נ שאינם עצם הנשמה רק לבושי הנשמה [כי ענין הלבוש הוא דבר זר שהוא ענין פעולת הגילוי לזולתו שהוא הנה"ט וכמאמר מבשרי אחזה שהכוונה להראות לנה"ט בחי' התגלות אלקות וזהו ענין חלק האם שבנשמה [כידוע בענין שלשה שותפין באדם¹²⁷ שהוא הנשמה כו'] שזהו מצד שרשם במל' דאצילות¹²⁸ שמדת המל' היא ג"כ לפעול התגלות אלקות בעולמות והנשמה בדומה אליה מצד שממנה לוקח, אך חלק האב שבנשמה הוא חוש הטבעי ועצמי שבנשמה להיות נדבק אחרי כח האלקי המלובש בהשתלשלות העולמות שהוא החיות שבעולמות ולא אחרי היש וכמאמר שאו מרום עיניכם¹²⁹ וראו מי ברא כו', ובזה עיקר ההפרש בין ישראל לעמים שהמה תופסים היש לעיקר והיינו מצד שרשם בחיצוני' הדיבור שהוא חיצוני' לבושי המל' אחרי הפרסא אבל שרש נשמות ישראל לפני הפרסא בבחי' אצילו' בבחי' המדות דאצילות שהוא ענין שרשם בתושבע"פ אשר מחמת זה בטבעם לדבוק אחרי אלקות וחיות שבעולמות ומזה מסתעף ההתבוננות דמח' ודיבור ומע' הנ"ל שהוא להראות לנה"ט ג"כ גילוי אלקות כו'.

והנה אה' זאת הטבעי' הוא מלובש בכלי הלב ונק' כסף הקדשים בלק"א¹³⁰ וזהו בחי' בכל לבבך, אך יש עוד אה' שהוא בבחי' מעלת הזהב על הכסף והוא מצד ההתבוננות במקור כח האלקי עצמו המחי' כל העולמות שהוא בחי' מדות דאצילות כנ"ל המה ג"כ בטלי' למקורם שהוא בחי' חו"ב דאצילות שמובדלים בערך עדיין מבחי' התהוות מאין ליש בפ"מ [וכנראה בחוש באדם התחתון שמשכלו לא יסתעף עדיין המעשה עד שיתפעל בלבו מחמת השכל שזהו ענין צמצום שני כו']