שז

בבחי' רצון פשוט לאביו שבשמים שמתחלה הי' ב' רצונות הפכיי' כי רצון של הנה"א הוא לעלות למעלה ורצון דנה"ב הוא לירד למטה להחשיך ולהסתיר וכמ"ש ורוח האדם היא העולה כו' ורוח הבהמה היורדת למטה כו' שהם ב' רצונות הפכיי' ממש, אבל עתה אחרי התנופה כנ"ל נתאחדו הרצונות דנה"א ונה"ב.

ובזה ממילא יתורץ הקושיא הנ"ל שמתחלה כתיב והניף הכהן¹⁷⁷ ל' יחיד לפני הוי' לרצונכם ל' רבים, שהכוונה הוא שהמניף הוא בחי' נה"א, וכידוע הענין אדם כי יקריב מכם קרבן היינו שבחי' אדם שהוא הנה"א¹⁷⁸ הוא המקריב והמניף לשרשם, אבל אח"כ נתאחד הרצון דנה"א ונה"ב ולזה אמר לרצונכם דקאי על ב' הרצונות כנ"ל, ואח"כ ההקרבה ע"ג המזבח, היינו לזבוח את יצרו¹⁷⁹ בבחי' לב נשבר ונדכה¹⁸⁰ שנתעורר מגודל הרחמנות על שניהם כנ"ל וכמבואר בזוהר שנק' לב נשבר ע"ש שנשברה רוח הס"א, וגם כמ"ש בתניא בשער התשובה¹⁸¹ ע"ד רוח עברה ותטהרם¹⁸² שמפרש כשרוח נשברה עברה מטהר את המוח והלב כו', רק שזה הוא הכל בכלל היינו בחי' ביטול הרצון בכלל ברצון ותשוקה נפלאה ליכלל בשרשו, אבל מוכרח עדיין לברר בפרט כל הרע שישנו בנה"ב היינו בחי' ז' מדות הרעות שכאו"א כלולים מכולם שהוא זפ"ז מספר מ"ט, ולזה מוכרח אח"כ לספור ספה"ע שהוא בחי' בירור הז"מ בפרט לברר ולזכך כל מדה בפרט דוקא ולהפכה לאלקות, היינו להסיר החשך והרע שלה שבכחם להחשיך ולהסתיר לגמרי הן על עצמה ושרשה, וגם על המדות דנה"א שלא תאיר כי הגם שאצל הנה"א האהבה היא טבעיות ועצמיי' כמ"ש כי נר הוי' נשמת אדם¹⁸³ כו' מ"מ הלא האהבה טבעי' היא נק' אהבה מוסתרת כמבואר בתניא¹⁸⁴ כו', ולזאת צריכים מתחלה להמשיך ריבוי אור לדחות את החשך, שהרי יש יתרון ושליטה וממשלה לאור על החשך לדחותו וכנ"ל באריכות היינו הפעולה החיצוני' שלו היינו להחשיך לגמרי אפי' על המדות דנה"א כנ"ל וזה עושים ע"י שממשיכים ריבוי אור ע"י ספה"ע אשר שרשם בבחי' מ"ט שע"ב כו', ושרש שרשם בבחי' שער הנו"ן [היינו בבחי' מ"ט שערים הכלולים בשעה"נ כו' שהוא פנימי' בינה כו'] ששרשו בפנימי' הכתר כו' אשר משם אין יניקה לחיצונים כידוע כי השבירה הי' בז"ת¹⁸⁵ דשם ס"ג שבבינה¹⁸⁶ אבל בג"ר כמו שמיוחדים בבחי' חכמה לא הי' השבירה¹⁸⁷ וכמ"ש