ריב

ועכ"ז יתפרש ענין הנ"ל עבר על מצות ל"ת שכבר פגם גם המוחי' שאין המוח שליט על הלב ויש לו טמטום המוח ג"כ אזי התשובה שהוא בינה תולה כי ההתחלה צ"ל ע"י התבוננות אבל גמר הכפרה אינו מספיק לו בתשובה מאחר שפגם המוחין ג"כ ואין לו תקנה רק שיעורר בחי' יוהכ"פ שהוא הגורל שהוא הרצה"פ לאלקי' כמו מס"נ בכח כנ"ל שהוא בחי' מקיף דחיה וממילא יעורר למעלה ג"כ בחי' רצה"פ שהוא רעדכ"ר ומשם יומשך סליחת עוונות כנ"ל, וכן בכ"י יש בחי' בעבודה שהוא מעין יוהכ"פ שהוא הגורל, והו"ע קבעומ"ש שקדם לעול מצות שהוא הנחת עצמותו לגמרי, והוא ביטול הרצון שמסלק ומניח גם בעל הרצון שלו מפני מקור הרצון שלמעלה וכמבואר באריכות ע"פ והתגדלתי¹³³.

ז) עבר על כריתות ומב"ד תשובה ויוהכ"פ תולין ויסורין ממרקין, דהנה אף שלכאורה גם בכאן הוא פגם רק במוחי' שלא הי' מוח שליט על הלב ומדוע לא יועיל לו יוהכ"פ כנ"ל בעבר על ל"ת, אך באמת על ל"ת החמורים שיש בהם חיוב כרת ומב"ד לא לבד שפגם המוחי' אף גם הרצה"פ שבנפשו פגם ג"כ, ולכן איתא שע"י עריות הפגם בקוש"י שהוא בחי' כתר¹³⁴ (כי אדרבה על עוונת החמורים כ"כ לא הי' צריך כ"כ להשתמש במוחי' שלו¹³⁵ לכבוש את המדות כי אין שייך רק בעבירות שאפשר להרוח שטות דקליפה לכסות ולהקל בו שבעבירה זו עודנו ביהדותו ואינו נפרד עדיין ע"ז צריך העמקת הדעת להעביר את הרוח שטות דקליפה ולהתבונן איך שמאחר שהוא נגד רצה"ע אפי' איסור קל של דקדוקי סופרים הוא גרוע יותר מע"ז עצמה כמ"ש בתניא באריכות¹³⁶, אבל על דבר שהוא חמור בעיני ההמון מאחר שעונשו חמור והוא דבר שבדל ממנו מנעוריו כמו עוונות חמורות כאלה, הנה ע"ז לא יתכן שיצטרך להתבוננות עד¹³⁷ שיכלא את הרוח שטות שבלבו, אדרבה החוש מעיד שאפי' בדבר שיש עונג בעצם רק מפני שהדבר נפלא ממנו מפני חשש סכנת נפש, לא יתעוררו המדות שבלב לחשוק זאת עד שיצטרך בשכלו לכבות את רשפי אש התשוקה, אע"כ לומר שמאחר שחשק את העבירה זאת ולא מנעוהו סכנת העונש החמור, הנה הוא הוראה או שאינו מאמין בשכר ועונש, והו"ע האפיקורסות שהפגם הוא בבחי' כתר שהו"ע הפר"ע שהוא כתר דקליפה כמבואר במ"א ע"פ והתגדלתי, או שהפקיר א"ע בדרך עבדא בהפקירא ניחא לי'¹³⁸ עד שעורר את הרצה"פ דקליפה שבנפשו כעין גורל דהמן עד שאינו חושש אפי' אם יענש, בדרך יעבר עלי מה¹³⁹, ובמא' והתגדלתי הנ"ל מבואר איך שגם האפיקורסות אינו רק הפקר ופר"ע ולא שיבוש בדיעות כמבואר שם באריכות.